תמונת ילדה, חרוטה בזיכרוני
מביטה לים בעיניים מחפשות.
עיני מלאך, מול ים גלי,
מביטות רחוק ולא מרפות.

איש גדול, אולי אני, עומד ליד
מביט בה ועיניו תמהות.
בפנים דואגות הוא מושיט לה יד,
היא - מביטה עמוק בים.

אותו היום היה באמצע חורף
הגענו אל הים בהפוגת גשמים
החוף שומם, רק בוץ וים ורוח מנשב
וילדה (בת כמה?) ואיש, עומדים, שותקים.

נעצרנו על קו החוף, אנוסים מלהמשיך
בחיפושיה אחר הקשת שאבדה לה בענן.
ילדה ואיש (מה הוא עושה שם?)
והאופק, בו נעלמה אותה הקשת
"לעולמים?!"



                                          י"ד טבת תשס"ד
ירושלים