ספינת החלל שלו נחתה בכדור הארץ. גזעו שוחר השלום הושמד על ידי
הויש ויש, ועתה הוא רודף אחריהם וצד אותם. הוא קיווה שיום אחד
לא יהיה יותר ויש ויש ביקום ואז הוא יוכל לנוח. הוא ילחץ על
כפתור ההשמדה העצמית שבספינת החלל שלו ויתפוצץ. אבל עתה הוא
צריך אוכל. לרוע מזלו, הוא נחת בלב מדבר שומם, כל כך שומם
שאפשר להרגיש את הדממה בשממה. אבל לא חייזר כמוהו יתייאש. הוא
הלך והלך כשלבסוף נתקל באדם לבוש בלויים. האדם הביט עליו כאילו
הוא נחת מהירח ואולי זה היה נכון.
החייזר: "רצוני אוכל".
האדם אמר לו: "בוא איתי!"
החייזר הלך איתו לעבר מחנה גדול של פליטים, שם נתנו לו קערת
מרק חמה אותה הוא טרף עד תום. האדם סיפר לו: "אנחנו מסתתרים
מפני הויש ויש האיומים. כדור הארץ נשלט תחת ידם ואין מושיע".
החייזר: "בשביל זה באתי, אני צייד הויש ויש".
הוא סיפר להם על חורבן, על גיהינום, איך הוא קם לתחייה
מההריסות ונשבע לנקום בויש ויש. לבסוף, הוא הראה לו את הטבעת
שעל אצבע כף ידו .
הוא אמר לו: "הטבעת הזו נותנת לי כוח על להילחם בהם".
האדם: "אז בוא נוביל אותך לעבר עיר הבירה שלהם".
החגיגות היו בעיצומן. טכס חגיגי נערך וכמה בני אדם הועלו על
הצלחת של הויש ויש ונאכלו עד תום. הטקס היה מזוויע למי שצפה
מהצד, וכדי לא להגעיל את הקוראים לא אתאר לכם אותו. החייזר צעד
בינות החוגגים העליזים. הוא ראה את כל הטקס והיה אדיש כי הוא
כבר ראה טקסים כאלו בעבר. הוא סובב את הטבעת שלו והיא הפיקה
אור מוזר. לפתע קרה משהו לויש ויש. הם התפתלו וצרחו כאילו משהו
לוהט פגע בהם, ולפתע הם נדמו.
החייזר הרים את ידו ואמר כמה מילים בשפתו, ולפתע הם עלו מתוך
גופותיהם ונכנסו לטבעת.
החייזר: "עתה נשמותיהם לא יוכלו להיכנס לעולם הבא".
המשך יבוא...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.