[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורנית בלנק
/
חתולים, אה

אנחנו, שני גופות עירומים, התפתלנו על המזרן שהיה מונח על
הרצפה בדירה הקטנה שלו. לא קלטתי אז את עצמת המשיכה, מאחר ואדי
האלכוהול סיממו אותי ואפפו אותי ברכות נעימה. הסם ביחד עם הריח
הכל כך מוכר שלו, גרם לי להרגיש לרגע כאילו חזרתי הביתה.
הביתה. הוא הדליק נר, זה היה סימן בשבילי שהגיע הזמן להירגע,
לנוח לידו, לעשות אתו אהבה. אחר כך, הוא הניח יד אחת על הרגל
שלי, בליטוף עדין. למרות שלא הסכמנו מילולית על מגע פיזי,
שנינו התחלנו לעשות תנועות לאותו הכיוון.
אחרי לילה של שיחות עומק, על כל מה שהיה ושהווה, נקלענו פתאום
לסחרור חסר מעצורים, לא מוגבל בזמן או במרחב. ירקנו על כל
המוסכמות, אלה ששלי שמסתכמות בזוגיות מסוימת שהייתה לי וכבלה
אותי אל השקר של מוסד החברות, ואלה שלו, שכבלו אותו למחשבה
הגברית שלו, שצועקת לתוך אוזנו בעוצמה: "אבל מה יהיה אחר כך?"
שמענו את המוסיקה שלו, מוסיקה שכועסת על העולם, עד שהוכרענו על
ידי המוסיקה שלי, בעלת הידיים הרכות והליטוף הצמרירי. כשהוכרע
הקרב, הלשון שלי הייתה לו על הצוואר והאצבעות שלו נכנסו אל בין
הרגליים שלי, הכעס והעדינות התערבבו להם, בתערובת אחידה, חלקה
ומתוקה מדבש.
הוא נאנח ונרגע, אני נשמתי לו את הצוואר בשקט. הדלקתי לנו שתי
סיגריות ונשכבתי לאחור להסתכל על כל הסיטואציה מבחוץ. הוא
התבונן בי, ידו המרפרפת עברה שוב לאורך הרגליים שלי, אחר כך
הוא הזיז אותה לחלק שלו ועצם את העיניים, הסיגריה הבוערת עדיין
בידו.
אני התחלתי להסתבך בין הרצון להיכנס לו בין הזרועות לבין הצורך
העז להתרחק משם כמה שיותר מהר, מפאת הסכנה המתקרבת. כל
הפעמונים צלצלו לי בראש. בגלל מה שהיה, החלטתי לשים את המחסום,
נכוויתי מספיק ולא היה לי כוח לדמעות כאב באמצע השבוע, למרות
ובגלל סיטואציה לילית אחת, רוויה אדי אלכוהול. הוא ידע את הפחד
והבהלה. הוא ידע את שלי והרגיש את שלו בעצמה דומה.
אז הוא שתק, לא הסתכן במילים, שיהפכו לאמת כשיעברו מגרונו לחלל
החדר. הוא רק אמר: "אנחנו כמו שני חתולים". חתולים, המוח הנשי
שלי אמר לי לסכם מהר, להתלבש וללכת ואת המחשבות להריץ אחר כך,
במקום מבטחים. "חתולים, אה" זה כל מה שיצא לי מהפה, "חתולים,
אה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאשך'
ערומקו?

-לא.

-האא! אבאשך' לא
ערומקו!!!




קומיצה מראה
לאפרוח ורוד איך
עושים את זה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/6/01 12:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורנית בלנק

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה