אריה בר / חיפוש |
יקרע את מסווה האפלה
מעל חיוורון הפנים
בחלון,
האור הנשבר
במינסרות הזיכרון ישוב
אל מקורותיו
(אנרגיה יוצאת לאור בכריכה רכה,
תשוקות מותירות עקבות על האדמה)
הזעה הנוטפת ממצח הבתים
צורבת בעיניהם הפעורות
ניגרת בסדקים,
הדרכים גוזרות על עצמן
שתיקה
השבילים אומרים תפילה.
שדות אדם נעים ברוח,
בתוך צל רוחש
מישהו מזייף, על פי דרכו,
מנגינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|