המחוג הראה 120 והמכונית המשיכה להאיץ ללא בעיה... 130...
הזעם עוד מבעבע לו בורידים. מנסה לברוח ממה שעשה, אבל יודע
שלטעות הזאת אין מחילה... 140...
אין הסבר ממשי לטירוף שתקף אותו, הוא בעצמו לא זוכר יותר
מהפרצוף שלו לפני, הפה שנפתח וניסה לדבר ואז... 150...
שטף דם פרץ מפניו. הוא נרתע לאחור וניסה להסביר, אבל לא היה
אכפת לו. הוא לא רצה לשמוע שום דבר שיש לדפוק להגיד. המהלומה
השנייה לא איחרה לבוא והאף נשבר. זעקות הכאב נשמעו למרחקים,
וכלבים אחדים בשכונה התחילו ליילל... 170...
הוא שכב על הרצפה. פחד לקום, פחד להביט מעלה, אבל יותר מכל פחד
מחוסר השליטה שלו במצב. בעיטה בצלעות. צחוק מרושע התחיל להישמע
מלמעלה, רוע מיואש שחושב שזאת הדרך הנכונה ביותר לפתור את
הבעיה... 180...
האדם השקול, שהתרגל לפתור הכול במילים, לא הצליח לזוז. חבול
כולו, נאנק מכאבים, הלסת כואבת אבל בכל זאת הוא מנסה לדבר.
בראשו הוא כבר הריץ את התסריט, אבל עד שהוא יקלוט, הוא לעולם
לא יסגור את זה... 190...
הוא לא ראה בו יותר מאנטיפט אטום, והמכונית שלא הקשיבה
למחשבותיו זינקה לאוויר העולם... 0...
מטר אחר מטר היא צללה לתוך תהום, טיפות הגשם מכות בחוזקה על
השמשה האחורית. הוא לא מפחד, מקווה לגאולה שתיקח אותו... רוצה
שנשמתו תסלח לו על איבוד דעתו.
התפוצצות חרישית הפרה את הדממה. קול רגוע ושליו ניסה לדבר
אליו. הוא פקח את עיניו, ניער את ראשו והסתובב בלי לומר מילה.
הזיות מטורפות... הוא לא שווה את זה, גולם. |