אני מקנאה בכולם
ואף אחד לא מקנא בי.
אני מקנאה בה ברצון שלה לא לאכול,
בזמן שאני אוכלת כאילו אין מחר.
אני מקנאה בגוף שלה,
בזמן שכל פעם שאני מתסכלת במראה, אני נגעלת.
אני מקנאה בה בדרך שהיא רוקדת,
בזמן שאני לא מתקדמת לאף מקום.
אני מקנאה בה שיש לה חבר
בזמן שלי אין שום דבר.
אני מקנאה בשמחת חיים שלה,
בזמן שאני בדיכאון עמוק כבר שנה וחצי.

זה יצר כל כך מכוער, כל כך מרושע,
כל כך מעורר רחמים.

העצוב הוא, שאין לי אף תכונה או פרט,
שאנשים יכולים לקנא בי בגללם.