יום ראשון בבוקר המוקדם מדי.
שני טוראים בצבא ההגנה לישראל אנחנו
שני ילדים במדים.
מחפשים את הדרך להתחפר
זה בזו, לכפר
(זה בזו)
על השינה האהובה שנלקחה בטרם-עת
ואולי גם על דברים אחרים
שנלקחו.

יום ראשון אחר, כבר לא כל כך מוקדם
אני סמלת, במדי ב'
ובגרביים צבעוניים, מתגרי צבא
שקניתי ביודפת.
מקופלת לידך ואתה עם האם-שש-עשרה הענקי הזה
קשה יותר לחיבוק.

"איזה שוטר צבאי גרוע"
מתלחש זוג חיילים בספסל מולנו,
"היא יושבת לידו עם גרביים צבעוניים
והוא לא עושה כלום."

יום חמישי, אני מנחשת אותך מרחוק
ואתה לכבודי נוסע ברכבת במקום באוטובוס.
אני אזרחית, כמעט תלמידה
מרוצה מעצמי ומהעולם אני
מניחה את היד על חזהו של סג"מ פ.ק.
כשראשו על ברכי ועיניו עצומות
וממילא לא היו רואות מה עובר עלי.
בחיי, איזה שוטר צבאי גרוע.