אני לא חושבת, שיש ילדה שיותר קשה לה להחליט ממני. בהכל. למה
זה קורה? דווקא לי... אני חושבת שאולי בגלל זה לא אכפת לי מכל
כך הרבה דברים. אין לי כוח יותר לשבת ולנסות להחליט. אפילו
בדברים הכי קטנים. זה מתסכל. זה מעייף. קשה לי להחליט מה לאכול
לצוהריים, מה יהיה בדברים הגדולים? בתי ספר החלפתי
בשבוע...שלושה... לפחות צדקתי בבחירה הזאת. במזל. אני לא יכולה
לקחת את הסיכון הזה כל פעם. תמיד בתת מודע אני הורסת לעצמי
הכל. מצאתי מישהו, שרוצה אותי, שלא אכפת לו מהקטע המיני, זאת
אומרת. זה לא העיקר בשבילו. שמעתי שהוא רומנטי, הוא נורא חתיך
והוא גם נורא מתאמץ. למה אני לא יכולה לרצות אותו?! אסור
שדברים יילכו לי. אני לא רוצה רומנטי. בנות רבות בשבילו, עליו.
אבל אני... לי לא נאה. "חבר רחוק". זה התירוץ שלי. אלה אמורות
להיות השנים הכי טובות שלנו, הכי עסיסיות. הכי חיים! למה את
שלי עדיין לא התחלתי? אולי התחלתי.. אבל לא ב-א-מ-ת התחלתי...
אני לא רוצה לגדול! אני רוצה להיות בארץ לעולם לא, לנצח. אני
רוצה שיילכו לי דברים. אני לא רוצה להרוס לעצמי. אני לא רוצה
שיהרסו לי. אני לא מצליחה להחליט מה אני רוצה. אוף. |