|
אורלי מנסה להוכיח לי שלקרוא את הספרים שלי זה לא בעיה
בשבילה.
היא עומדת מולי בגאווה של תלמידה על במה במסיבת סיום
ומקריאה לי באקצ'לרנדו נרגש את "נקמת הילד המגמגם" של רוני
סומק.
השיניים שלה, קוביות דומינו קטנות ויפות
מסודרות בעיגול, לא בשתי שורות
ומהרווחים שביניהן בוהק לי עוד זוהר כמו זה שבעיניה.
בואי אלי אורלי,
שבי עלי ואתן לך במקום נשיקה
את כל ספרי השירה המתאימים לגילך.
את קוראת נפלא אורלי, כל כך נפלא
והספרים שלי מלאים בכל-כך הרבה שטויות.
את חושבת שמישהו כבר כתב שירה על אור יהודה?
היי זו את אורלי!
היי אשה שיודעת ממה גופה בנוי
ויודעת לפרקו למילים ולהרכיבן לאוטוביוגרפיה-כנה.
שחקי באפשרויות: קצת כמו אגי,
או עדית פאנק,
היי העדות השירית היחידה
לילדות שלך כאן ועכשיו. ואני אלך בעולם בחיוך
ופי עגול כמו שלך היום:
כשהיתה בת תשע (אספר לכולם),
היא קראה לי רוני סומק. |
|
|
פעם, באיזו
הרצאה על סמים,
הייתי היחיד
שענה על שאלות
המנחה, ועניתי
על כולם נכון.
כשההרצאה נגמרה,
המנחה תפס אותי
בדרך החוצה ושאל
אם אני מתנדב
בעמיתים, מן
הסתם, עניתי
שלא. הוא תקע בי
מבט שמתקשה
להחליט אם אני
ג'אנקי או דילר.
אני פשוט הייתי
בין היחידים
שאשכרה הקשיב
בהרצאות האלו
בשנים
הקודמות...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.