יעל שילה / שפנים |
עליהם תחייכי לי שנים אחרינו.
מתוך חלומות שמשכת מקרבי
ידעתי: יש דרך. החופש איננו.
לראותך, תלת-מימד בתמונת העולם
התאמצו שתי עיני באינספור תרגילים.
אבד מבטי בשיווי משקלך,
ובום. ואדמה. (התערבלו בי המילים).
אל זרועות לבבך הפרושות לכבודי
אצנח. רק קצה זכרון יתרגש לי
איך באת, יקרה, וקסמת לי שפנים
מהכובע שלא האמנתי שיש לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|