הוא היה עוד אחד, ילד רגיל. אבל לא בשבילה. בשבילה הוא היה
ה-אחד, ילד מיוחד.
הוא לא ידע כמה היא להיות איתו ביחד. והיא אהבה אותו, והיא
רצתה אותו. יום אחד הם היו באותו חדר בבית הספר. המבטים נפגשו,
החיוכים התרחבו והעתיד נראה ורוד. כשהיא באה לתת לו את הטלפון
שלה, היא הופתעה לגלות שיש לו אותו תחת שמה ובתוספת החמודה.

היא התקשרה והתלהבה ובגופה בערה התשוקה, מאושרת בפעם הראשונה
שקבעה איתו לצאת. היא הגיעה, חיכתה מחוץ למועדון. אחרי שעה היא
נכנסה. בסוף הוא הגיע. היא חיבקה ונישקה אותו,
ומצידו הוא רק ניסה להתחמק. הם רקדו ביחד, הוא היה שיכור. לרגע
הסתובבה, ואיזה מישהי נישקה לה את הבחור.

עם לב שבור לרסיסים היא חזרה אליו, שימשיך לנפץ את החלומות ואת
האהבה אליו, לקח את הלב שלה ושיחק איתו כדורסל, הקפצות
וכידרורים. בסוף היא נפרדה ממנו בנשיקה ובשבת היא התקשרה.
הוא לא ענה לה במשך שבוע, היא התייאשה. עכשיו לא מזמן הוא חזר,
כי שמע שיש רסיס בלב שעוד לא נשבר. הוא מיד רצה למעוך אותו
ולרסק. היא לא הצליחה להתחמק, נפרדה מחבר ונהייתה פנויה רק לו
ועכשיו היא בממתינה שתימשך לעולם...

הילד נהרג, וליבו נדם. צליל הממתינה הוא בכלל מהמוניטור,
ועכשיו השיחה התנתקה. הוא נפטר והלב שלה לחיים חזר.