אני מהאנשים שמסוגלים להביט שעות על גבי שעות על העננים
שמסביבי שורר רעש והמולה, להיזכר בשירים ולהסחף אל עולם של
מחשבות ותהיות. אם הייתי בבית ספר אחר, הייתי מתנהגת אחרת.
אולי החיים שלי היו נראים שונה? לפעמים, הייתי רוצה להיות
מישהו אחר. לנסות לראות משהו מנק' תצפית של מישהו אחר. אני
תוהה למה אני מכל האנשים נבחרתי להיות שני. למה לא מישהו אחר?
למה נולדתי ככה? למה אני לא זוכרת את התקופה שהייתי תינוקת? יש
שירים שאני יכולה לרשום איתם דברים, ויש שירים שאני פשוט לא
אתרכז שאתחרפן אם גם ארשום וגם אשמע אותם, לפעמים שאשכח מה
רציתי לרשום. ולפעמים אני כ"כ מתעצבנת מזה. כל מיני מחשבות
צצות לי בראש, כשאני שם, לבד בפינה. מסתכלת על העננים דרך
החלון הסגור שחס וחלילה לילדי השמנת האלו לא יהיה קר והמזגן
דלוק, כ"כ מחמם ומחניק. אני מסתכלת על העננים, בכל מיני מחשבות
ותהיות ויש לי מוזה לרשום יצירות והכל מתלבגן לי בתוך הראש
ואני לא יודעת איך לרשום את זה מסודר, בלי שאשכח פריטים, כי
אחרת אתעצבן מאוד. הזיכרון שלי-צריך לחדד אותו. למה אומרים
לחדד? זה עיפרון? זה פשוט ביטוי, ביטוי שלא יודעים למה אומרים
את זה. לשפר? כבר יותר טוב... כ"כ המון מחשבות ודברים לרשום יש
לי כרגע, לא יודעת מה קודם. שיהיה מסודר-לא מבולגן עם שגיאות
כתיב למינהן- אני רוצה לרשום הכל, לשפוך את הכל לתוך הדף אך גם
שיהיה מסודר-לא מבולגן עם שגיאות כתיב למינהן.עכשיו אני
בחסימה. אין לי מה לרשום, כי שכחתי לאן אני נסחפת, מה אני בעצם
רושמת, בעיקר אני רושמת דברים שטותים למדיי, שלא צריכים להטריד
אף אחד, לא בעיה שלי, לא חיסרון שלי. בעצם, אולי זה חיסרון?
שאני לא מצליחה לכתוב את הכל בסדר ורוצה לרשום הכל אז רושמת
הכל מלא והכל מתבלגן? אני נסחפת לכל מיני שטויות שאני אומרת.
זה מעניין אותכם בכלל?
יש לי כל מיני מחשבות בראש. לפעמים רק מלהסתכל על העננים.