יש הרבה מילים בעולם, חלקן מלחיצות, נעימות, חלקן עוצמתיות
ומשמעותיות וחלקן פשוטות ומרגיעות,
אך כשאני שומעת את המילה בדידות, אני מרגישה צמרמורת נוראית
ומרגישה ריק עמוק, אולי אף פחד עצום.
זו מילה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה, ולרוב אני מרגישה
אותה.
השאלה הקריטית שלי היא אם יש הרבה כמוני, ויש, מדוע אנחנו לא
שוכחים לרגע את כל הדפוסים שחונכנו עליהם ומשתחררים?
נעשה מה שטוב לנו.
אולי לא מה שנכון, אף שלילי או אסור,
אבל הוא ימנע מאיתנו להרגיש את התחושה הנוראית הזאת,
תחושת הריקנות עמוקה שהיא בעצם הבדידות
ויתן לנו להרגיש קלילים ומרוצים מהעשיה ומהמחשבה העצמית שלנו.
פורקן של הבדידות יגיע ביום מן הימים וכשיגיע אתם לא תשלטו בו,
כי הריק הזה יהיה חזק מכם, ותאבדו את האני שבכם ומה אז...
תיכנסו שוב לעצב עמוק וכואב.
אז השאלה השניה והאחרונה שלי היא מדוע, מדוע אם ידוע לנו אנו
ממשיכים להיות בודדים, עצובים, ריקניים, חסרי יצירתיות,
הרי ידוע לנו הפיתרון!
רק להיפתר מהדפוסים ונוכל לגרום למילה "בדידות" ולמה שעומד
מאחוריה להיות פחות ריקניים ונוראים.
למה אנחנו לא עושים את זה...
האם חינכו אתכם ואתכן לאטימות ?!

מאת נערה בודדה