לך,
יש דבר אחד בחיים שלי שהוא אישי ופרטי, וקשה וכואב, ויפה
ומושלם. ולאף אחד חוץ מלי ולו אסור להבין, לדעת. ודווקא עכשיו,
כשזה הכי כואב והכי קשה, כשכל הפצעים פתוחים ומדממים, את
נכנסת, נכנסת לעולם שהוא רק שלי. וחופרת וחופרת בפצעים שלי,
שהם רק שלי. בפצעים שרק הוא ואני יודעים ומבינים.
את בחיים לא תביני את זה ואת בחיים לא תביני למה אני לא רוצה
שתביני. אבל ככה זה. ואת? את חופרת וחופרת ומכאיבה אף יותר ממה
שכבר כואב. ואפילו בלי לבקש רשות. פשוט נכנסת וחופרת בלי הפסק,
מנסה להבין את מה שלעולם לא תביני, כי זה אישי ופרטי, וקשה
וכואב ויפה ומושלם.
את פשוט לא תביני, לא משנה כמה תנסי.
ממני. |
