היא הייתה כה יפה, מתוקה, חייכנית
היא גרמה לי להאמין שתהיה שלי, ואני שלה
לא תארתי לעצמי שלבי ידקר בחנית
לא ידעתי שטעיתי, כשחשבתי שהיא בשלה

היא זרקה בי מבט עם ניצוץ בעיניים
היא צחקה בעליצות, חיוך צחור, כנה
קיוויתי בתוכי שאולי לאחד נהיה משניים
לא רציתי שפתאום, כך, הכל ישתנה

היא נגעה בי קלות, ליטוף מבעיר אש
היא סיפרה במילים נלהבות כמה עז הוא קסמי
כה חשקתי בה, עד כי כל שאבקש
היה לנשק אותה בלהט, להרדם כשהיא חבוקה עמי

היא זרקה זרדים לאש שהבעירה, עשתה זאת בנשיקה
אישוניה סיפרו שכל כך רוצה היא אותי
לא יכולנו להפסיק, כה עזה הייתה התשוקה
ואת עיניה הדומעות לא אשכח עד יום מותי

היא התקרבה עוד, כמהה להעניק לי את פרטיותה
אך פחדה לחבוק רק אותי בלב שלם
ואני, עד כמה שרציתי אותה
לא יכולתי לקחת, לא רציתי להיות רק טועם

היא התרחקה לה פתאום, מאחוריה צל של אכזבה
נרתעה מלחבוק את האש, פחדה למהר
השאירה אותי לבדי, נשרף מבפנים מלהט הלהבה
מיהרה להתנחם בזרועותיו של אחר

היא השאירה כאב, הבנה, לקחים
היא גרמה לי לחשוב שהייתה רק מסיכה
ובעודי מתנחם על כתפיהם של אחים
הבנתי בסוף שהייתה אשליה

היא נותרה בלעדיי, ואני המשכתי בשביל אחר
דמעותיה נשפכו על פצעיה כמו מלח
בסך הכל פחדה להיפגע, למהר
וכיסתה את ליבה בחומות של קרח...