הם מרחפים באוויר, חופשיים עתה, אם לא לעד
מרהיבים, בשלל צבעים, כחולים, כסופים, ובצבע הארד
צצים בכל מקום, מופיעים מעבר לפינה
חלקם צוהלים ברינה, חלקם מבכים קינה
ואני שואל שאלה שזועקת במוחי, בתוך תוכי:
מתי... מתי יגיע הבלון שלי?
הם חולפים על פני, לעיתים מתי-מעט, לעיתים בהמונים
רומזים, מתחככים, בסתר מלטפים ונוגעים
הנה אחד, מבריק, אני שולח יד ומהסס
ואז הוא עף ממני, ואחד אחר אותו תופס
ואני שואל שאלה שזועקת במוחי, בתוך תוכי;
האם, האם יגיע הבלון שלי?
מבעד לעיניים, מעורפלות במסך של דמעות
סופר שנים, חודשים, ימים ואף שעות
ידיי, עדיין ריקות, משתוללות בחלל, מלא אך ריק
הרוח חזקה ממני - ומשלחת את הבלונים הרחק הרחק...
ואני שואל שאלה שמקיזה דם מליבי, בתוך תוכי;
האם, האם יגיע הבלון שנועד לי,
בטרם יבוא הקץ,
והבלון שהוא אני יתפוצץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.