איך את מצליחה לעורר בי מתים,
מקימה לתחייה רגשות אבודים
מטביעה בלבי חותמות אהבה.
איך שפתייך אדומות עד כדי מתיקות אלוהית
ועורך חלק ורך למגעי.
איך שערך כל כך נעים למגע,
שבילים קלים נעשים תחת שברי ציפורניי השקועים.
איך ידייך, כמעט מעצמן,
מחליקות על גופי בשתיקה של מקרה-
אינך מכוונת, נגיעה כמו- טעות.
איך אצבעותייך הרכות
מחליקות בין שפתיי
ונוגעות- לא נוגעות
בלשוני המצפה
לך.
איך חיוכך הנבוך
כה מתאים לרגעי התשוקה
ומילותייך,
קטנות,
מושלמות לבוטות האהבה.
ואיך שוב, כמו תמיד,
נפלתי אצלך
על מזבח היושר
ועל כאב התבוסה.
6/601 |
