ולרי בראל / נמלים |
חשבתי על האשה ההיא שאני
לא מכירה , שאלף נמלים אוכלים
את גופה.
את האהבה היא כבר לא תטביע בגופה
והצער של אהובה ספון בשיפולי המזרן
אני לא נרדמת ,
לילות של יגון מרושתים בזריחה
כתומה ........
פתאום יודעת שחלק ממך
שוב לא אהיה ,
צבאות של נמלים פוקדים גם
אותך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|