כל כך התרגלתי ללבד
ניפצת לי את ההרגל
במגע שלך חדרת
הארת את הצל

כל גופי דאוב
ונשימתי חסרת מנוחה
מה שנירדם התעורר
האוויר סביבי בוער

הגעגוע שנידחק
עוד קו על המפה שלי נמחק
בכל טעות שרק אבחר
אני יודעת...
שיהיה למה לצפות מחר

לא אכפת לי כבר מכלום
העיקר הוא להרגיש
גם לצביטה כואבת יש ערך
כשאתה מולי כורע ברך

דרך דמעה של אושר
שלא זלגה זה מזמן
זר צבעוני אדום משתקף
עם תמונה שחור לבן
שהצצה חטופה לעברה
ריככה לב מאובן

השחר עוד רחוק
והיקיצה לתוכו כבר לא תהיה טיבעית
כי בלעדיך
הלבד פתאום מבעית