כמה מילים מתרוצצות לי בראש, כבר אמרתי לך פעם?
האמת שאף פעם גם לא ניסיתי לעצור את הזרימה המטורפת והבלתי
פוסקת הזאת, של מילים מתחברות למשפטים וזועקות בתוכי שאני
אכתוב... אכתוב עד אובדן חושים, עד שהידיים שלי לא יוכלו לזוז
יותר, עד שהשפתיים יהיו יבשות מכדי לקרוא את שורותיי כתפילה
חרישית, עד כי יגמרו ההברות וארגיש מרוקנת.
אך אני רק עוצרת לפעמים את סיבוב העולם, יושבת בצד (אני צריכה
לעשות את זה לעיתים תכופות יותר) ומנסה להקשיב.
להקשיב, להאזין, לשמוע... כמה מילים למשמעות דומה (יחסית), ואם
זאת נדמה שלא עושים את זה מספיק- לעצור ולהקשיב לעצמך.
בפנים אני יודעת שחיות להן כל התשובות, לכל מה שלא ידעתי שאני
יודעת, ואם אקשיב להן יש סיכוי שאשמע, אך בינתיים כל כך הרבה
מילים מתרוצצות לי בראש שאם אוכל להבין רק משפט אחד, אוכל
להבין פיסה אחת ממני.
אני אלך לסוף העולם שלנו, הוא כבר שלנו לא ידעת?
אשב שם בזמן הדימדומים, ארגיש את החושך עוטף אותי אליו כמו
חיבוקים רבים שחיפשתי, ארגיש אותך מקשיב כמו כל הפעמים שזעקתי
מכאב אך לא היה אף אחד שישמע.

אשב ואשתוק, אולי אז אוכל לשמוע את עצמי מדברת...