מה יפה הזריחה, אבי -
אור חדש עולה מן הירדן.
ושנינו כאן שומרים עליו
שלא ידעך לו, שלא יכבה.

מה נוגה שירת הציפור, אבי;
מתנגנת מחלון חדרי.
ופניני תפארתה מפירות את שנתי הטובה
כמו קוראות לי לצאת אל האור - אל שירי.

מה גדול ואציל עץ האהבה, אבי;
ראה כיצד הוא משיר את עלי הפריחה.
כפתיתי שלג הם מכסים את גופי האסור;
ושובבת בם נפש בנך.

ומה תאמר אם יקטוף את בנך, אבי -
אם כרוח ינשב בשערי;
אם כגשם ישטוף את גופי מכל נגע;
התהא זו פסגת אסוני?

הן משם לא תחזור, כי קרובה השקיעה, בני.
ועוד מעט אפלה תמלא את העיר.
שוב האור לא יפנה מזרועו של הליל,
ומחושך יחטא להאיר.


(מתוך "מחושך לאור" / קובץ שירים)