|
קברתי את חבריי
תחת עורי ובשרי
וקשרתי את קברם
עם עורקי וורידיי
הדם כבר כמעט לא מגיע למוחי
קו המחשבה שלי מתחיל ליהות דק
את ארון קבורתם
אני מכסה בזיכרונתיי הכואבים
הכעס הבלבול והכאב
הופכים למנעול אשר נועל
כל רגש אליהם
והמפתח בשביל אותו מנעול
עוד לא נוצר
כי אותו חומר יציקה
אצלי עדין לא קיים
[לחברים אבודים]
23.12.03 |
|
|
בינקותי כיכבתי
ב"הביצה
שהתחפשה".
מה אומר,
השואוביז אינם
מיועדים לביצים
רכות בשנים.
או לביצים רכות
בכלל.
אפרוח ורוד,
בספרו
האוטוביוגרפי
"ביצה קשה
לפיצוח". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.