כל הענין התחיל בהצעה של הפסיכולוג שלי, מרק, שאעמיק קשרים עם
חברים. "אתה רוצה שיאהבו אותך, אתה יודע רק לקחת", הטיף לי,
"תלמד לתת". "לא מפריע לך, שאתה שמרני, קונפורמיסט, ומרובע?",
שאלתי אותו. "אני לא מעשן גראס, זה נכון", אמר. לפני שהלכתי
מרק, שלחתי יד למדף כדי לקחת סוכריה, "מה זה.", שאלתי אותו,
"תחביבים מוזרים יש לך". עמדה שם קופסת סוכריות ובתוכה מסודרים
ומקופלים חבילות עטיפות צלופן מוזהבות של סוכריות. מרק נתן לי
סוכרית חמאה, מהקופסא המלאה.
       התקשרתי לבועז והצעתי שנבלה בחנוכה בשלשה, הוא, אני
וילדו. אפילו האקסית של בועז, דנה, אומרת שהוא אבא משקיען, רק
שהוא לוזר. בועז לא הצליח להביא פרנסה הביתה, מה גם ששמר אצלו
את הדירה שהביא קודם נישואיו.
בועז אמר: "אתה חושב שאנחנו יכולים להוות דוגמא טובה לאסף?".
"למה?", שאלתי "אנחנו לא לוזרים, אנחנו עובדים". בכוונה לא
אמרתי מפרנסים. בועז מייצר חפצי נוי, רק שללא התמיכה של אביו,
לא היה מתקיים. ואני, הרי קבלתי עכשיו הלוואה מאמא שלי, לכיסוי
האובר דראפט.
"אני מתכוון למה שלמטה", אמר בועז. "אהה", לא התחכמתי "אתה
חושש שנתחיל לדבר על בנות כוסיות, זו הכנה טובה לחיים בשביל
אסף". "אני מתכוון למין שאתה קונה בכסף", לא אמר בועז.
פעם כשבועז ודנה עוד היו ביחד והלכנו כולנו לפסטיבלים, שאלתי
את אסף: "מי אתה אוהב יותר, בנים או בנות". "בנים", ענה אסף
ובועז גלגל לעצמו ג'וינט. אבל אז הוא היה רק בן שש, היום הוא
בן שמונה וחצי.
            "יש לך כבר חברה", הפגזתי כאשר הביא בועז את אסף.
מסתבר שיש צמה אחת בכתה, שאסף בקש ממנה חברות. אבל הילדה
תפוסה, גם להצעת ידידות וחביבות סרבה. "תבקש ממנה יזיזות",
הדרכתי אותו, "קח, פתה אותה בסוכרית החמאה הזו".
           אסף חזר הביתה בוכה, אחרי שהילדה קראה לו "סוטה".
ואני הלכתי למרק הפסיכולוג, "במקום לפתור את הבעיה, יצרת לי
אותה", האשמתי אותו. אבל למרק היתה הצעה. "אני מוכן לוותר על
קופסת עטיפות הצלופן המוזהבות, לטובת הילד. נראה איזו ילדה
תעמוד בפני הצעה כזו?!".

          "עכשיו אתה יודע איך תחזיר את דנה אליך", הדרכתי את
בועז, אחרי הצלחתו של אסף.