טוב לרון / אבני דרך |
הייתי משבץ אותן
יהלומים סביב לבי עטרות,
שדותיו הקמלים;
לו היתה אהבתך אך ברזלים
הייתי מכתת אותם
מפתחות נפשי סורגים,
אורוותיה האפלות;
לו היתה אהבתך אך מאורות
זורח הייתי בהם
זיקוקים בשדרות פורחות,
שמיי אהבתי;
לו היתה אהבתך אך ירח
קוטף הייתי אותו לעצמי
כי פרידה קשה ממות,
ממנו אין עוד חזרה לביתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|