לא כל הכדורים הלבנים הם אותו דבר

הוא שכב על הרצפה מטר ממני. המוח שלו היה שפוך לכל הכיוונים.
שאריות האבטיח רקדו בצלחת שבכיור ושלולית הדם שמאחוריו הדגישה
את גופו ברקע מזעזע.
בסה"כ חשבתי לעצמי, שהלוואי ויהיה לי פה אקדח.
כשכדורים לבנים של קלקר מעציץ באים במגע עם מיץ אבטיח נוצרת
משאלה.

הוא הגיע לתיכון רכוב על ה-Dr. Big 800 וכולם התלהבו. גם החברה
שלי.
באחת ההפסקות הוא הלך מכות עם ירון וקילל אותו. "כוס אמא שלך"
הוא אמר לו. כמה דקות אחרי שהשיעור התחיל, המזכירה קראה לירון
והודיעה לו שאמא שלו נהפכה לכוס.
כשכדורים לבנים של קלקר מעציץ באים במגע עם מיץ אבטיח נוצרת
משאלה.

בערב דיברתי עם חברה שלי בטלפון והיא אמרה לי שהיא יוצאת איתו
לסרט.
"כוס אמא שלה" אמרתי, אבל כלום לא קרה.

למחרת, בסוף הלימודים, ניגשתי אליו ואמרתי לו שאם עוד פעם אחת
הוא יוצא עם חברה שלי, אני יורה בו. הוא ענה לי שהוא לא מפחד,
שאני בן זונה ושאחותי צולעת.
בדרך הביתה עברתי באחד הצמתים, ואמא שלי עומדת במיני, לבושה
בשפתון סגול טוחנת מסטיק.
כשכדורים לבנים של קלקר מעציץ באים במגע עם מיץ אבטיח נוצרת
משאלה.

החלטתי לנסוע אליו. אמא שלו אמרה לי לחכות לו בחדר כי הוא עוד
שנייה מגיע.
על השולחן שבחדר עמדה קופסת סוכריות וכשפתחתי אותה לאכול,
ביצבצו ממנה איזה שבע משאלות שהיו כבר מתות להתגשם.

הוא חייך ונכנס לחדר. מאחוריו חברה שלי צוחקת. הוא אמר לי לעוף
אחרת... חשבתי לעצמי שהלוואי ויהיה לי פה אקדח וקופסת הסוכריות
רעדה.
דרכתי אותו ושמתי אותו על הכוונת. הוא כבר לא חייך וחברה שלי
צרחה.
יצאתי החוצה ועליתי על ה-Dr. Big 800 ונסעתי לבקר את אחותי
שעברה תאונה.
הרופאים חוששים שהצליעה תשאר לה לכל החיים.
כשכדורים לבנים...