אז חשבתי לעצמי, האם זה אפשרי
לכתוב לך איזה שיר, שאת יומך יאיר
ועוד שעה עוברת, ואת לא מתקשרת
על מי את כבר חושבת? עם מי את מדברת?

אז אמרתי לעצמי, זה בטוח אפשרי
אחרייך לרגל, ולהפוך זאת להרגל
שאחרייך אסחב, כי אותך אני אוהב
אבל לך מותר להיות רק לידי.

ואז מה שקרה, זו בעצם תאונה
נצטרך עוד קצת ללמוד, איך ביחד שוב לרקוד
אז במקום ריקוד טפשי, על גבי את תעלי
ונצנח לנו יחדיו, אהובתי.

את הלילה הראשון, לא נבלה בבית מלון
לא מסעדה, לא בחרמון, וגם לא במועדון
זה יהיה פה לא רחוק, אני מבקש נא לא לצחוק
וזה לא בשל המיתון, זה יהיה פה, במיון.

ועם עוד קצת חברים, בגינה הם מנגנים
ואותך הם מצלמים, לא החברים, זה הרופאים
ועם יד נפוחה, כאבי גב ובראש מכה,
את מצחקקת לך בין אנשים.

ובסוף כלום לא קרה, נגמרה החגיגה
ואני רק מצטער, רוצה אתך להישאר
נו אז מה אם קצת הכאבתי, אותך הפלתי, קצת שברתי
רק רציתי לביתי לקחת, את היפה ההיא, עם אחלה תחת.

בקיצור אני אומר,
אולי ביחד נשאר
אולי מכל הכאבים את תשכחי
ואולי לנכדים, נספר המון סיפורים
על סבא וסבתא, נשברים.