השמיים בוכים עכשיו כה חזק,
עד כי מחריד הוא צלילם.
אך אני מוצאת בכך משום נחמה,
שכן הרעש העצום הזה
מעמעם את האי שקט שבתוכי.
הבכי שזועק בפנים עכשיו,
מוצא ביטויו בגשם הזה,
בהתפרצויות הזעם והכאב של הטבע,
בעוצמה שאני לעולם לא אוכל
לבטא את כאבי שלי.
מאין לו הכוח
בי לא נותר עוד
גם לא כדי לבכות.
גופי נחלש אט אט,
והכל נעול בפנים עכשיו
איני יכולה לבכות
לא בוקע צליל מגרוני...
והנה הגשם נחלש,
ואני נחרדת
רוצה להיאחז בזה עוד
עוד
אני זאת שהביאה את הגשם,
ואיני רוצה שיימוג
ויותיר אותי לבד
שוב, נעולה בתוך עצמי.
הישאר איתי,
אל תפסיק,
הענק לי מכוחך |
