הדרך הארוכה שעלינו ללכת רק מתחילה, אני לא יודע את הכיוון או
את משך ההליכה אך הרגשת הביטחון שאת נוטעת בי נותנת לי את הכוח
להמשיך, הדרך היא ארוכה והיא תוביל אותי ואותך למקום שלא רצינו
להיות בו, לאמת.
מה שיש לנו זה לא אהבה אלא תאווה פשוטה.
אני מפחד, ממך, מעוצמתך, משליטתך בי ממה שאת גורמת להיות
ולעשות.
עולמי חרב וקיבל הצדקה ביום שפגשתי בך, ידעתי שלא אוכל לחזור
להיות כשהייתי, אלא רק להיות מי שאת תבחרי שאני אהיה.
רציתי אותך מהפעם הראשונה שעינינו נפגשו, רציתי ופחדתי, ידעתי
שלא אוכל להיות איתך אלא אם אוותר על עצמי ואישיותי לטובתינו,
לטובתך.
מה שיש לנו זה לא אהבה אלא התמכרות, כמו סם אנחנו זקוקים אחד
לשני וכמו סם אנחנו גורמים לדעיכתו של השני, איתך אני לא עצמי
ובלעדיך אני לא קיים.
זה לא עוד סיפור של אהבה קצרה, אלא של אהבה קשה, מזיקה וכואבת. |
