שוב הקאתי אתמול, אני שונאת להקיא, זה מגעיל אותי, זה דוחה,
אבל אני יודעת שהשומנים המצטברים מדי יום ויומו יותר דוחים.
מי ירצה אחת עם בטן של הריון, שבתוכה אין אף פרחח שגדל אלא רק
שומן שומן ועוד שומן.

מסביב אפשר למצוא שפע של בחורות רזות, ממש גופות. אני לא יודעת
מי החליט שעצמות חשופות וגופות זה יפה, אבל ככה זה עכשיו. נמאס
כבר לשמוע דעות מנחמות שאומרות שזה לא יפה, שאין מה לתפוס, או
שעצמות זה דוחה. הרי אני יודעת שזה יפה ושרק מי שלא מצליחה
להגיע לרמת יופי שכזאת, מחליטה שזה לא יפה. ברור שזה יפה, כל
אחת שואפת להיות ככה.

אני שונאת שמנות שחושבות שבגלל שחולצת בטן באופנה הן גם צריכות
לשים, מישהו צריך להסביר להן שקודם כל צריך להיות רזה ואז אפשר
להיות אופנתית ולחשוף את הגוף, כי לחשוף שומנים זה דוחה. אני
שונאת שמנות ש"טוב להן עם עצמם", כאלה שחושבות שהן לא צריכות
דיאטה. מישהו צריך להסביר להם שהם מזויפות ושבתוך תוכן הן
יודעות שזה דוחה.

אני אוהבת שמנות שמבינות עניין, שיודעות שמשהו לא בסדר בגוף
שלהן ומנסות לתקן.
אני גם אוהבת את המתוסכלות, שלא תמיד מצליחות לשמור על הדיאטה
ורק הולכות ומשמינות אבל הן לפחות מבינות שהן לא בסדר.

האמת היא, שגם אני הייתי ככה לפעמים, הייתי שוברת דיאטות
סידרתית. לא היתה דיאטה שלא ניסיתי ויותר גרוע, לא היה סוג של
דיאטה שלא שברתי. לכן הייתי חייבת לעבור לשלב הבא.
בהתחלה זו היתה דיאטת אי האכילה; במשך כל יום בשבוע הייתי
אוכלת גזר אחד ושותה כוס דיאט פאנטה. לפעמים היה מותר להוסיף
סוכרית מותר אחת.
אך הדיאטה הזאת לא החזיקה מעמד הרבה זמן, יום אחד מן המטבח עלו
ניחוחות טריים של עוגת תותים... וכנראה שלא עמדתי בפיתוי.
זה התחיל בעוגת תותים והמשיך בחצי מקרר. לחמים, גבינות, מעדני
חלב, יוגורט ולקינוח חפיסת שוקולד.

לאחר שגם הדיאטה הזאת נחלה כישלון, היה רגע קשה שבו כמעט
ויתרתי וכמעט שהפכתי לשמנה מתוסכלת לכל ימי חיי. אך למזלי
גיליתי את הדיאטה שלי!
אני יכולה לאכול הכל ובסוף הארוחה אני מוציאה את הרעלים מגופי
בעזרת קיא. מאז שגיליתי את  הדיאטה המושלמת הייתי מאושרת כל
כך! כל הזמן חיכיתי לרגע שבו אהפוך לגופה ואוכל להסתובב ברחוב
עם בגדים מינימליים.

אך כמובן שלכל דבר טוב יש סוף.
אתמול שוב הקאתי. ואמא החליטה שזה מוגזם, היא החליטה שאני
בולמית או משהו כזה. ושצריך לאשפז אותי. חשבתי שהיא צוחקת.
ממתי דיאטות נחשב למחלה?!

היום גיליתי שהיא היתה רצינית. היום היא לקחה אותי לאיזו מחלקה
בתל השומר, חשבתי שאני מתה. כל כך הרבה אנשים דפוקים לא ראיתי
בחיים שלי. כולם חושבים שהם חכמים גדולים, שהם מבינים.
דפוקים.

ממש נורא כאן.
אסרו עליי להקיא, הדפוקים האלה רוצים שאני יעלה הכל בחזרה.
נראה להם!
אני מנסה לקלוט את ההגיון של המקום. אני לא מצליחה. בטח שמנות
מתוסכלות הקימו את המקום. אבל לא נורא, בקרוב, כשאני יהיה
מספיק רזה כדי לעבור מתחת לדלת, אני אברח ואהיה מאושרת.