רותי סיפרה לסבתא שלה שהיא עלתה קילו. סבתא חייכה נדה בראשה
ואמרה "זה נורמלי" גם ככה הבחורות היום רזות מדי, היא חשבה. אז
רותי אמרה לה שהיא לא יודעת מה היא רוצה ללמוד, "נו, גם זה
נורמלי, בימינו איזה בחורה היתה הולכת ללמוד? חתונה בגיל שמונה
עשרה היה נורמלי".
רותי חייכה, שקעה בכורסה הפרחונית, לגמה מהתה ואמרה לסבתה שהיא
לא רוצה להתחתן כל כך מוקדם, היא רק בת עשרים, "זה נורמלי"
סבתא אמרה, ולא אמרה למה, רותי כבר ידעה.

ואז רותי אמרה שאמא ואבא נפרדים, סבתא כבר לא חייכה, בפנים
קפואות היא הביטה ברותי ואמרה "נו, זה לא טוב. אבל זה נורמלי"
והרגישה איך גוש אבן חונק את הגרון המאובק שלה.
רותי סיפרה לה שתום הולך לגור עם אמא, "זה נורמלי" סבתא אמרה
"הילד בוודאי עוד צריך את אמא שלו קרוב" וכירסמה בשקט את
העוגייה דלת השומן שלה.

רותי ניסתה לשנות נושא, אז היא סיפרה לה שגם היא בדיאטה, היא
רוצה לקנות מכנס חדש מג'ינס, סבתא לא אמרה כלום, ומה תגיד אישה
שכל חייה לבשה פרחוני על ג'ינס? היא רק בהתה בווילונות ואמרה
שהגיע הזמן לנקות אותם.

רותי הציעה לה לקחת עזרה בבית, מישהי שתוכל לעשות את כל מה
שסבתא לא יכולה לעשות, סבתא אמרה תודה, "זה נורמלי להזדקן",
ושאלה על החברים של רותי, והקשיבה במשך שעה לכל הסיפורים
השונים והמשונים, ואז שאלה "נו? חבר כבר יש?" ורותי כבר לא
חייכה, סבתא מזגה עוד תה לכוס ורותי אמרה שאין לה חבר. יש לה
חברה. סבתא פלטה משהו באידיש ואמרה "זה לא נורמלי".