ג'ני פקמן / בשקיעה |
איש לא יצפה איתי
בשמש
הטובעת בים.
ואני, רוצה לצעוק לה:
חכי לי,
אל תעזביני כאן.
קחי אותי יחד אתך
לשקוע באינסוף,
להיעלם באופק.
אך פחדתי.
ולא נשמעה
צעקתי.
ותשקע השמש,
והשמים הבהירים
יימלאו פסי שחור
לאות אבלם.
ישחירו גם הסלעים,
כלבבות אלה
שנותרו.
כך, כמדי לילה,
עודנו כאן:
אני,
הים המאפיל,
השמיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|