1. אוניברסיטת ת"א, הכניסה לפקולטה לאומנויות.  יום.

         גלית מגיעה, כמעט כמו כל יום, ללימודים. הדשא
והכניסה      
          עמוסים בסטודנטים בהפסקה. גלית נכנסת לתוך בניין
          הפקולטה.

2. פנים.  אוניברסיטת ת"א, הפקולטה לאומנויות.  יום.

         גלית נכנסת ויורדת במדרגות למרכז הבניין. גידי
מבחין בה
          ממרחק, מתבונן בה היטב וניגש לעברה במהירות.

         גידי:  חיכיתי לך !  איפה היית ?
         גלית: סליחה ?!
         גידי: סתאאאם ... התחלה כזאת. אבל ברצינות,
                 את לא מזהה אותי ? לא השתנתי בהרבה, תסתכלי
טוב.
         גלית: אני לא מזהה אותך, אתה לא נראה לי אפילו קצת
מוכר.
         גידי: זה מאוד מאכזב שאת לא זוכרת. את שינית אותי
ותמיד
                  זכרתי אותך לטובה.
         גלית: למען האמת כל הסיפור נראה לי כמו התחלה...
                   ועוד לא ממש מוצלחת.
         גידי: חבל שאת חושבת ככה. (השהיה)
                 אני חייב לזוז לשיעור. אני רק יכול להגיד לך
שזה קשור
                 לקיבוץ ושתנסי להיזכר עד ההפסקה הבאה.

          גידי ממהר לעבר הכיתה וגלית עוד מספיקה רק לקרוא
אחריו

         גלית: קיבוץ ?  איזה קיבוץ ?

          גידי נעלם לתוך הכיתה הסמוכה לקפיטריה.

3. פנים.  אוניברסיטת ת"א, הפקולטה לאומנויות.  יום.

          גלית יושבת בקפיטריה. היא נראית מהורהרת ומסתכלת
מדי
           פעם לעבר הכיתה אליה נכנס גידי. הדקות חולפות והיא
נהיית
           יותר ויותר סקרנית.

4. פנים.  אוניברסיטת ת"א, הפקולטה לאומנויות.  יום.

          הסטודנטים מתחילים לצאת מהכיתות וגם גידי יוצא.
           גלית ניגשת אליו והם הולכים לצד.

         גלית:  נו ?  (השהיה)
                   אז קנית את תשומת לבי !  
                   אני ממש מקווה שהיית רציני !
         גידי:   את עדיין לא זוכרת כלום ולא מזהה אותי ?
                   תסתכלי טוב.
         גלית: מצטערת
         גידי: טוב, אני מניח שאני פשוט אתן לך את מה שבאתי
לתת  
                  לך. ידעתי שתהיי פה באזור מתישהו.

          גידי מגיש לגלית קופסה קטנה. היא פותחת אותה ורואה
בפנים
           אסימון ישן מברזל, כזה שכבר יצא משימוש מזמן.

         גלית: אבל אני לא ממש מבינה...  
                   ודרך אגב לאיזה קיבוץ התכוונת ?
         גידי: אני אספר לך וזהו.
                  את האסימון הזה נתת לי בעצמך לפני 10 שנים
כמעט.

          גלית נראית מופתעת ומבולבלת

         גידי: קוראים לי גידי. כשהיית בצבא שרתת הרי
בנח"ל...
                  את הדרכת את הכיתה שלי בקיבוץ. (השהיה)
                  לפני שעזבתם, לקחת אותי לצד, נתת לי אסימון
ואמרת
                  שכשאגדל אתקשר.  אז...
                  אני כבר התבגרתי ואני יודע שלא התכוונת לזה
מילולית,
                  אבל בכל מקרה רציתי לפגוש אותך,
                  לספר לך ששינית אותי ולהגיד תודה.
         גלית: ואוו , אחרי כל השנים זה .... מדהים. אבל
...
                   איך בדיוק זיהית אותי, איך שיניתי אותך
ואיך לעזאזל  
                   זכרת ?
         גידי: את הראשונה תמיד זוכרים
         גלית: ראשונה ?  למה ראשונה ?
         גידי: את הראשונה שגרמה לי להרגיש ממש ממש ממש...
                 בוגר !