מזמן לא חייכתי
ממש לחייך
חיוך כזה שנראה
על הפנים
חיוך שרואים אותו
בעיניים ולא רק
על זווית השפתיים.
החיים הניחו עצמם
עלי בכבדות
פשוט לא
חייכתי.
ואז מבעד לדמעות
ראיתי את הגשם
מהחלון
שוטף
את העצים והגגות,
הכבישים המדרכות
האנשים, החצרות
ואת כל האדניות.
ואצלי במרפסת באדנית חומה
נבטו ראשוני העלים
של פרזיה סגולה.
ולמרות שהשמיים
היו אפורים,
הבתים היו לבנים
והעצים כל כך
שמחים,
וחייכתי.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.