בשעה שדויד האלי קיבץ את עדת נאמניו הטרופים על מנת לשאת
בפניהם את נאומו הדרמטי האחרון, הייתה כל המדינה כמרקחה. כוחות
צבא ומשטרה גדולים המלווים בסוסים, טרקטורונים, רכבי שטח,
ומסוקים והמתוגברים במאות מתנדבים עסקו בחיפוש קדחתני חסר
תקדים בהקיפו אחר הנעדרים בכל רחבי הארץ. סרקו ביסודיות כל
מקום אפשרי. הרים, גבעות, ואדיות, נקיקים, מערות, בארות
ומבנים נטושים. המודיעין המשטרתי בשיתוף פעולה עם השב"כ עבדו
מסביב לשעון, וכל זאת במטרה להגיע לקצה חוט שיוביל לפתרון
התעלומה.
הם הוסעו ימים אחדים קודם לכן בשלושה רכבי שטח גדולים שהושכרו
במיוחד לצורך זה, מ"המרכז לבניית האני" בתל-אביב לעבר דרום
הארץ, היישר לקניון עדה בנחל פארן. עשרה גברים ושמונה נשים
כולם בוגרי סדנאות "המרכז לבניית האני" שהתלהבו ונרשמו למה
שהוגדר על ידי המארגנים כמסע חוויתי מרתוני חד פעמי לשחרור
ה"אני". "הסדנא", נאמר בפרסום, "תתקיים אי שם. יש להגיע למרכז
ב-07:00 בבוקר. נא להימנע מלהביא טלפונים ניידים, שעונים
ומכשירים חשמליים כלשהם".
דני ארז שהשתתף בשלוש סדנאות של המרכז, התלהב מאוד מהרעיון
ומיהר להירשם לאותו "מסע חוויתי". הוא היה רווק תל אביבי כבן
שלושים שהיה לו מנהג כפייתי לתור ולחפש את עצמו ללא לאות בכל
דרך אפשרית, וזאת במטרה להגיע להארה האולטימטיבית. הוא זקף
לזכותו השתתפות בעשרות סדנאות רוחניות ופרקטיות, מה שיכול היה
להקנות לו ודאי, קרדיט לתואר אקדמי מלא.
בלילה שלפני תחילת המסע היה דני מרוגש וחסר שקט. הוא שוחח
בטלפון עם שניים מחבריו הקרובים וסיפר להם עד כמה הוא נפעם
ונרגש לקראת המסע המיוחל. הוא ארז כמה בגדים להחלפה בתוך תיק
יד ומיהר לעלות על יצועו. בלילה נדדה שנתו. הוא קם עם אור
ראשון, לגם כוס קפה, התלבש ומיהר לשים פעמיו לעבר המרכז. הוא
היה הראשון שהתייצב במקום. טיפין טיפין החלו להבליח עמיתיו
למסע. הוא הכיר את רובם מסדנאות קודמות.
הם עלו לרכבי השטח מלווים בנציג המרכז שהיה נעים הליכות
ומחויך. הוא ברך אותם לבואם ואיחל להם בהצלחה בסדנא. במהלך
הנסיעה מפלס מצב הרוח היה גבוה. אנשים שוחחו, סיפרו בדיחות
וצחקו. איש לא גילה סקרנות יתרה באשר ליעד אליו היו אמורים
להגיע. בדרך עצרו להתרענן וללגום כוס קפה בפונדק דרכים,
והמשיכו הלאה.
הם הגיעו לקראת הצהרים לפנייה לדרך עפר שהובילה לקניון עדה.
כשירדו מהרכבים ההתרגשות הייתה גדולה. הנוף מסביב שהיה מרהיב
ביופיו והקנה תחושת שלווה ורוגע שימח את החבורה. קריאות
התפעלות כמו "תראו איזה יופי", "זה פשוט מקום מדהים" ו-"איזה
מקום קסום" נשמעו מכל עבר. הם הובלו רגלית מרחק קצר מהרכבים
לפאתי הקניון שם היה מוצב מאהל גדול. בכניסה למאהל הופתעה
החבורה לגלות שלושה מאבטחים חמושים ברובי סער.
"מי צריך כל כך הרבה מאבטחים במקום שכוח אל כזה?" אמר דני לאחד
החברים.
"למה להתלונן אם דואגים כל כך יפה לביטחונך", ענה לו החבר.
בתוך האוהל שהיה ענק בממדיו היו מפוזרים שטיחים וכריות. האוויר
היה ספוג בריחות של קטורת. צלילי סיטר הודי בקעו ממערכת
ההגברה, והאווירה הייתה מאגית ומסתורית קמעה.
על כורסא רחבה ומצועצעת ישב בניחותא אדם בלתי מוכר, מזוקן
ומגודל שיער לבוש בשרוואל
לבן ולרגליו אנפילאות פרווה. שלושה מדריכים שאף הם היו לבושים
בשרוואלים והיו מוכרים מסדנאות קודמות במרכז, נראו מכרכרים
סביבו. מגישים לו מדי פעם דפים לקריאה. על שולחן נמוך הייתה
מונחת תקרובת של מיץ, עוגיות ופירות. אחד המדריכים הציע
לנוכחים להתכבד, ולאחר מכן חילק לכולם שרוואלים לבנים תואמים
לשלהם. החברים והחברות הרגישו מספיק נוח להחליף זה ליד זה
וללא כל בושה את הבגדים לשרוואלים. לאחר שנחו מעט והתרווחו להם
על השטיחים, נקראו כולם להתרכז בישיבה זה ליד זה, על מנת
להקשיב לדברי הפתיחה של המנחה הראשי של הסדנא. בהדרת כבוד
ובגינונים של מלך עם הרבה טקס וכריזמה הנושא דרשה בפני נתיניו,
פנה אל החבורה ופתח בנאום קצר שלווה בתנועות ידיים פומפוזיות
ובאינטונציה מלאת פתוס.
"שלום לכולם וברוכים הבאים למסע החוויתי לשחרור האני. שמי דויד
האלי ואני הולך להיות המנחה הראשי שילווה אתכם לכל אורך הדרך.
אני מאחל לכולם פעילות פורייה ומהנה. אין לי ספק בכך שכל מי
שנמצא כאן יש לו עניין בשחרור האני. כל אחד מכם ודאי מרגיש
שנפשו כבולה באזיקים ברמה כזו או אחרת. המטרה שלנו היא
משותפת. רק כולנו יחד נצליח בכוחות משולבים ומאוחדים לשחרר את
נפשנו מאותם אזיקים מעיקים ומייסרים. הבה נצפה ונקווה כולנו
יחד לבוא הגאולה לשחרור האני של כל אחד מאתנו. על מנת לעשות
זאת בצורה מוצלחת עלינו להגיע לכך בשלבים.
שלב ראשון - הכרה מלאה בצורך לשתף פעולה.
שלב שני - ביטול האני הפרטי למען האני הקולקטיבי.
שלב שלישי - האני הקולקטיבי מקנה את השחרור המלא של האני
הכבול.
שלב רביעי - שחרור הנפש מהגוף.
הבה יחד נשליך את יהבנו בהצלחת המסע שבסיומו מובטח לנו אותו
אושר מיוחל, הלו הוא האושר הנצחי שכל אדם עלי אדמות כמה לו.
לסיום רציתי לומר לכם שבכל שאלה, בקשה או טענה אני עומד
לרשותכם תמיד. בהצלחה חברות וחברים."
הקהל שהחל לגלות סימנים ראשונים של המון משולהב, החל להריע
בתשואות סוערות. תגובות כמו: "נשמע מבטיח", "כל מילה בסלע",
"נשמע אדם מרשים" ו"כל הכבוד" נשמעו מכול עבר. דני ארז,
שניחן בכשרון לניתוח מילולי, לא היה בטוח שהבין כראוי למה
התכוון האלי בשלב הרביעי של המסע. על רקע התלהבות הקהל הוא
וויתר מייד על המחשבה וההתחבטות באשר למתן פרשנות כזו או אחרת
למשפט שלא היה ברור לו דיו. הוא נסחף בזרם ההמון שקיבל את
הדברים כפשוטם. המדריכים עברו מאחד לשני וחילקו מרק ירקות
מהביל ולחם. "אל דאגה" הבטיחו. "יש תוספות לכל מי שירצה".
עם סיום ארוחת הערב ביקש דני לצאת לפוש קמעה תחת כיפת השמיים.
הוא שם פעמיו לעבר היציאה מהאוהל ומייד עוכב על ידי המאבטחים,
שהיו כל העת דרוכים ולא משו ממקומם, ונשאל לאן מועדות פניו.
ההסבר הטריוויאלי של ארז בדבר רצונו לשאוף אוויר צח, לא הניח
את דעתם. הם אמרו לו, שמטעמי ביטחון אין יוצא ואין בא. הם
מבחינתם ממלאים אחר ההוראות שקיבלו. הוא קיבל את ההסבר בהכנעה,
אך הקשה עליהם כשביקש לדעת היכן יוכל לעשות את צרכיו. הם הפנו
אותו לשוליים האחוריים של המאהל שם היו מוצבות מחיצות וילון
ומאחוריהן שלושה בורות ספיגה קטנים.
האווירה בקרב החבורה הייתה כל העת עליזה מחויכת וחמה. הם החלו
לפרוט הלכה למעשה את רעיון שתוף הפעולה הקולקטיבי - אחד בשביל
כולם, וכולם בשביל אחד, כשכל אחד נרתם לסייע לרעהו. רובם היו
עסוקים בעיסוי וליטוף הדדי, מה שהסיר את המחיצות והעצים את
תחושת החום.
אחד החברים שחש מעט ברע, זכה לסיוע מעשרה אנשים בו זמנית
שביקשו לעזור. ההרצאה היחידה שתוכננה לאותו ערב ניתנה על ידי
אחד המדריכים ועסקה במודעות עצמית ובהקניית הכלים להבנת האני.
דני שצבר לזכותו מאות שעות סדנאות מסוג זה, לא מצא בהרצאה זו
משהוא חדש שהיה יכול להאיר את עיניו.
הם התארגנו לשינה. סמוך למחיצות השירותים בתוך האוהל עמד עוקב
מים מצויד בשלושה ברזי מים.
הם צחצחו שיניים ושטפו עצמם על מנת להתרענן. לא היו במקום
מקלחות. הם הצטופפו סמוכים זה לצד זה על גבי השטיחים והכריות,
מבקשים את הקרבה והחמימות שאמורה הייתה להקנות להם תחושת
ביטחון. בבוקר השכם העירו אותם המדריכים ליום חדש של פעילות.
כבר בשש בבוקר ניתנה ההרצאה הראשונה שכותרתה הייתה - ההזדהות
עם הזולת כמפתח להבנת האני. הרעיון הכללי היה בכך שאדם המגלה
רגשי אמפתיה כלפי אדם אחר ינסה להעמיד עצמו במקום האדם שנמצא
במצוקה וינסה להיכנס לנעליו. הוא ילמד להכיר את עצמו באורח
השוואתי תוך כדי משחק הסימולציה.
לאחר ההרצאה הוגשה ארוחת הבוקר שכללה קערה עם חלב ודגנים וכוס
תה דלוח עם עוגיות. לאחר מכן הייתה פעילות בזוגות. כל זוג
התבקש לחשוף אחד בפני השני חוויה מסעירה אחת מהחיים שהטביעה את
חותמה יותר מכל. כל זוג ערך יחד ניתוח של החוויות שסופרו
והסיקו את המסקנות.
לאחר מכן נציג כל זוג סיפר בקצרה את תוצאות הדיון הזוגי לצורך
ההפריה הקולקטיבית. לאחר הפסקה קצרה, קובצה החבורה למדיטציה
משותפת שארכה כשעתיים של ישיבה בשקט תוך ניסיון סוגסטיבי
להתרוקן ממחשבות ולהתמקד בדבר אחד בלבד.
בצהרים הוגשה ארוחה שכללה פתיתים ומעט שעועית ירוקה וכוס מיץ
תפוזים. נראה שהחבורה החלה להסתגל למנות האוכל הזעומות שהוגשו.
אף אחד לא הביע תרעומת כלשהי. לאחר שסיימו לסעוד מהר מן
המקובל, הוקצבה להם הפסקה בה ניצלו את ההזדמנות לשוחח ולצחוק.
לאחר מכן היו עוד שתי הרצאות שעסקו, איך לא, בווריאציה כזו או
אחרת של הכרת האני וטיפוח האסרטיביות. לאחר מכן הייתה סדנא שבה
שוב חולקו לזוגות. כל אחד היה צריך לעשות מעשה טוב לשני, על פי
בחירת היוזם כגון: הבעת דברי אהבה ושבח, נשיקה, חיבוק, ליטוף,
עיסוי, אוננות. הכול נעשה בפרהסיה ללא כל מבוכה. איש לא העז
להביע התנגדות.
לאחר ארוחת הערב נשא דויד האלי ספק הרצאה ספק נאום חוצב לבבות
על נושא בלתי צפוי. "גברותי ורבותיי ערב טוב" שאג האלי, והקהל
השתתק והאזין בשקיקה. "ברצוני לעשות לכם הכרות עם שורשי. אני
דויד האלי נצר למשפחה המיוחסת של חוקר כוכבי השביט הדגול,
אדמונד האלי שהלך לעולמו בשנת 1742. בראשית המאה השמונה עשרה
קבע האלי את מסלוליהם של יותר מ- 20 כוכבי שביט ע"פ תצפיות
שנערכו בין המאות השלוש עשרה והשמונה עשרה. הוא הסיק ע"פ
הדמיון הרב שנמצא בין המסלולים של כוכבי השביט שהופיעו ב-1531,
1607,1683 ו- 1683 שבעצם מדובר באותו כוכב שביט, שלימים נקרא
על שמו. התברר שאותו כוכב שביט של האלי נע במסלול אליפטי סביב
השמש כשזמן המחזור שלו אורך כ-76 שנים. אי דיוק במשך המחזור
עלול להיגרם עקב כוח המשיכה של כוכבי הלכת ובמיוחד צדק,
המסיטים אותו מעט ממסלולו. הוד מעלתו, אדמונד האלי, מאבות
אבותיי היה זה שחזה את הופעתו של השביט ב- 1759. הוא אישית לא
זכה לצפות בשביט ששב והגיח בדיוק בזמן, מכיוון שכאמור הוא הלך
לעולמו ב- 1742.
דעו לכם גברותי ורבותיי כי לפני שנים רבות חששו מאוד מכוכבי
השביט וראו בהם כאלו המבשרים על בואם הקרב של רעות וחוליים
כגון אסונות טבע, רעב, מלחמות ונפילת מלכים. על מנת שתבינו
חברות וחברים במה המדובר, אסביר לכם בקצרה אודות תכונותיו של
כוכב השביט. מדובר בעצם בגוף במערכת השמש בעל גלעין בהיר
ושובל ארוך. הוא בעצם קרחון הנישא בחלל. גודל גרעינו בסה"כ כמה
קילומטרים. הוא מורכב מגזים קפואים כמו מתן, פחמן דו חמצני,
אמוניה ומים. בתוך הקרח מצויים גרגרי אבק וסלעים. עם התקרבותו
של השביט לשמש הוא נעשה בהיר וזוהר יותר. צורתו נעשית כדורית
וממנו נוצר השובל, הפונה תמיד לכוון המנוגד לשמש. אורכו עשוי
להגיע לכמה מאות מיליוני קילומטרים.
כאשר כוכב השביט מתקרב לכדור הארץ, נראה "הזנב" בשמיים, בעין
בלתי מזוינת כנמשך כמעט מאופק לאופק. בימים אלו כשכוכב השביט
האלי שב אלינו ממרחקים כעבור 76 שנים, מפלס ההתרגשות של כולנו
ימריא לשמיים, כשיתקצר המרחק בינינו לבינו לכדי כ-380,000
קילומטרים בלבד." האלי קטע את דבריו על מנת ללגום מקנקן המים
שהיה מונח לידו. כולם כגוף אחד ישבו קפואים, קשובים, מרותקים,
מהופנטים. האלי שדיבר, או יותר נכון שאג במן פתוס, ולווה עצמו
בתנועות ידיים פומפוזיות ובמבט מדוד הפונה כל העת מצד לצד שבה
את הנוכחים.
איש לא העז להביע כל פליאה או תמיהה לנוכח הנאום המפתיע שנשא
האלי בפניהם. דני ארז, שהיה מטבעו חקרן, ספקן ומעט חשדן היה
היחידי מקרב כל החבורה שחש בנבכי מוחו שכוסה בערפל, באי נוחות
מסוימת לנוכח נאומו של האלי. הוא הביט בחבורה המהופנטת משהוא
ולא העז לומר מילה.
"גברותי ורבותיי", המשיך האלי ואמר, "הריני שמח לבשר לכם
שזכיתם בהארכה של משך הסדנא שהייתה אמורה להסתיים מחר בבוקר.
אני מודה לכם על ההקשבה".
הקהל שנראה עליז ומאושר הריע לו. קריאות כגון "יופי", "כל
הכבוד", "איזה אדם חכם" ו"איזה אדם מרשים" נשמעו בחלל האוויר.
איש לא העלה על דעתו את האפשרות שיקיריו המצפים לשובו מחר
יתמלאו דאגה וחרדה, כשלא ישוב לביתו ע"פ המתוכנן. הם לא ניסו
להבין ולפרוט את הארכה שנתנה להם לזמן מוגדר. הם התארגנו לשנת
הלילה וצנחו לישון סחוטים מיום מלא הפתעות וריגושים שעבר
עליהם.
בלילה נדדה שנתו של דני ארז. למחרת, עם אור ראשון התעוררו
כולם, מתוך התרגשות, בכוחות עצמם מבלי שנזקקו להשכמה. הם עשו
קצת התעמלות לשחרור העצמות ואכלו ארוחת בוקר. לאחר מכן עשו
מדיטציה שהייתה אמורה להרגיע ולשחרר את האני ממחשבות, אך בפועל
היה זה מייגע ומתיש לשבת במשך כשלוש שעות מבלי לזוז. לאחר
הפסקה קצרה להתרעננות, הכריז בפניהם אחד המדריכים כי להיום
בערב מתוכננת תצפית חווייתית באמצעות טלסקופ לעבר כוכב השביט
האלי. הם התלהבו מהרעיון ולרגע לא ניסו להבין מה לכוכב השביט
ולסדנא העוסקת בשחרור האני. עד שקיעת החמה האזינו לעוד כמה
הרצאות שחוקות וממוחזרות בנושא שחרור האני.
לאחר ארוחת הערב, צפו כל אחד בתורו מבעד לעדשת הטלסקופ בכוכב
השביט האלי ובשובל הארוך שהיה לו כפי שתיאר זאת האלי יום קודם.
ההתרגשות הייתה גדולה. הם גילו התלהבות של תינוקות המגלים
לראשונה בחייהם צעצוע כלשהו, כשביקשו שוב ושוב לחזור ולצפות
בשביט. סמוך לחצות הלילה, התקבצו כולם להאזין בסקרנות לנאומו
הדרמטי של דויד האלי. בשעה זו הייתה כל המדינה כמרקחה. לאחר
שעד שעות הערב המוקדמות הגיעו לתחנות משטרה שונות ברחבי הארץ
תלונות על היעדרות של גברים ונשים שכולם יצאו לסדנא שאמורה
הייתה להסתיים בבוקר.
כוחות צבא ומשטרה גדולים המלווים בסוסים, טרקטורונים, רכבי
שטח, ומסוקים והמתוגברים במאות מתנדבים עסקו כל הלילה בחיפוש
קדחתני חסר תקדים בהקיפו אחר הנעדרים בכל רחבי הארץ. סרקו
ביסודיות כל מקום אפשרי. הרים, גבעות, ואדיות, נקיקים, מערות,
בארות ומבנים נטושים. כשהגיעו ל-"מרכז לבניית האני" בתל- אביב
מצאו אותו נעול מאחורי סורג ובריח. הטלפונים במקום היו
מנותקים.
המודיעין המשטרתי בשיתוף פעולה עם השב"כ עבדו מסביב לשעון, וכל
זאת במטרה להגיע לקצה חוט שיוביל לפתרון התעלומה.
דויד האלי, מצויד בנוכחות טקסית וכריזמה אישית שוב הפתיע כשפצח
בדקלום.
"האלי הוא שלנו האלי הוא שביט
בקרוב לעברך לא נצטרך יותר להביט.
נתאחד כולנו יחד להיות שם לצדך,
גם אם נעצום עיניים נהייה תמיד אתך."
הוא ביקש מכולם לחזור אחריו עשרות פעמים על הדקלום פעם אחר
פעם. כשעוצמת קול הנוכחים לא הניחה את דעתו, הוא החל לעודד
ולשלהב אותם בכל כוחותיו, עד שהמעמד כולו הפך לטראנס היסטרי.
לאחר שהכניס את צאן מרעיתו לאווירה המתאימה, החל לשאת את
נאומו. "גברותי ורבותיי, לאדמונד האלי עליו השלום היה חזון
סודי להתאחד עם השביט שלו בשנת 1759 אך כידוע לכם לא עלה הדבר
בידיו כשמותו הבלתי צפוי ב-1742 הקדים את הגעת השביט לאזורינו.
אני, דויד האלי, נציגו של הוד רוממותו, יחד אתכם בכוחות
משותפים נעשה את המחווה למען אדמונד כשנתאחד עם השביט שלו
לנצח. בתחילת הדרך הבטחתי לכם ארבעה שלבים למסע, ואני עומד
בהבטחתי. אנו מתקרבים כרגע לשלב הרביעי והאחרון שבו הנפש
תשוחרר מהגוף. תודה רבה ולילה טוב לכולם".
ליבו של דני החל מייד להלום בחוזקה, זיעה קרה כיסתה את פניו.
כבר אז המשפט הזה הדהד בראשו ולא נתן לו מנוח, אך בלהט החבורה
הוא דחק את חששותיו והרהוריו לפינה אפילה במוחו. כעת החשש הפך
לחרדה של ממש. הוא חש חוסר אונים נורא. הוא לא הפסיק להרהר
במחשבה האיומה שהוא עומד להיות מובל כצאן לטבח. מתוך מורא ופחד
הוא לא העז לשתף איש במחשבותיו, פן יוסגר יושפל וייענש. הוא
הגיע למסקנה שהחבורה במהלך הסדנא התלכדה באופן טוטאלי, אך זאת
במחיר של שלילת החירות האישית הבסיסית, גם כשמדובר בהגנה עצמית
על זכות החיים.
בלילה נדדה שנתו של דני. הוא חשב על משפחתו וחבריו שודאי
דואגים לו והתפלל בלבו שיבואו להצילו. הוא חש מועקה כבדה
שלוותה בתחושה של קדרות ודכדוך באשר למחשבה הנוראה שאולי כבר
לעולם לא יזכה לראותם. בבוקר עם אור ראשון קמו כולם יחד מבלי
שנזקקו להשכמה. העליזות שאפיינה את החבורה והחיוך שהיה מרוח על
פני כל אחד נמחק והומר לארשת פנים תמהונית, קפואה, הוזה, בוהה,
נוגה. כל הבוקר עשו מדיטציה. בצהרים לאחר שנחו מעט קובצו כולם
להאזין לדברי האלי. הוא שוב פצח באותו דקלום.
"האלי הוא שלנו האלי הוא שביט
בקרוב לעברך לא נצטרך יותר להביט.
נתאחד כולנו יחד להיות שם לצדך,
גם אם נעצום עיניים נהייה תמיד אתך."
הוא ביקש מכולם להצטרף אליו בקריאת הדקלום, ושיצעקו ויזעקו בכל
כוחם לשמיים.
אחת הנשים שלא יצאה מגדרה לזעוק ננזפה על ידי האלי שאף איים
עליה שאם לא תעשה מאמצים כמו כולם הוא יאנוס אותה לפני כולם.
האישה התעשתה ושבה להתמזג עם החבורה בלהט הטרנס.
"גבירותי ורבותיי". פתח האלי בדבריו אל החבורה, "הלילה בחצות
אנו עומדים לשחרר את נפשנו מגופנו במטרה להתאחד עם כוכב השביט
האלי. אנו נעשה זאת יחד ובו זמנית. הוראות מעשיות אחרונות
יינתנו סמוך לחצות. ושיהיה לנו בהצלחה" הקהל כמנהגו הריע לו.
איש לא שאל. איש לא התרעם. כעדר צאן המובל לטבח, הם קיבלו את
הדברים בהכנעה ובשוויון נפש.
באותה שעה התקבלה בתחנת המשטרה בערבה ידיעה, לאור הפנייה
באמצעי התקשורת האלקטרוניים לקבל מהציבור מידע, מבדווי שהמאהל
שלו שכן לא הרחק מקניון עדה שימים אחדים קודם לכן הבחין בשלושה
רכבי שטח גדולים הנעים לעבר קניון עדה שם ירדו אנשים, ומייד
כוסו הרכבים בברזנטים להסוואה. כוח משטרתי קטן יצא מייד לאזור
כדי לאשש מרחוק באמצעות משקפת את הידיעה. ואכן זו אומתה בשטח.
במקום התגלו הרכבים המוסווים והמאהל הגדול. אף נפש חיה לא
נצפתה באזור.כוחות גדולים של היחידה ללוחמה בטרור בסיוע
כוחות גדולים של משטרה וצבא נפרשו באזור לקראת ערב על מנת
לאסוף מודיעין ולתכנן השתלטות במקרה הצורך.
לאחר ארוחת הערב שוב עשו כולם מדיטציה משותפת במשך שלוש שעות,
כשהאלי יושב בראש החבורה. לאחר מכן קיבלו הפסקת מנוחה. האלי
ושני המדריכים היו עסוקים באותה שעה בהכנת כדורי הרעל למנות
אישיות. לקראת חצות קיבץ האלי את נאמניו הטרופים, כשהוא מגלה
מידה מסוימת של עצבנות. סימנים ראשונים של רצינות מהולה בחוסר
שקט ניכרו על פניו. הוא ביקש לתדרך את כולם מבחינה לוגיסטית,
כיצד יבצעו בו זמנית את ההתאבדות ההמונית שתנתק את הנפש מהגוף
ותוביל אותה יחד עם הנפשות האחרות היישר אל כוכב השביט האלי.
תוך כדי הסבריו של האלי, הופתעו השומרים, שהיו מעט מנומנמים,
על ידי כוחות היחידה ללוחמה בטרור. בתוך שניות הם נכנעו ומסרו
את כלי נשקם. האלי וחבורתו היו המומים לחלוטין. דני שכבר איבד
תקווה וחדל להאמין שיגיעו להצילם, לא ידע את נפשו מרוב שמחה
כשראה את המחלצים והבין שקיבל במתנה את חייו בחזרה. האלי הושם
באזיקים והחבורה כולה נלקחה עוד באותו לילה לבית חולים לבדיקות
כלליות. |
