את סוחבת איתך,
כבר הרבה שנים,
מטען כבד של עינויים עצמיים.
שוכבת במיטה שעות על גבי שעות,
כמעט ולא עושה כלום מלבד לבכות.
את שוכבת על שמיכה,
אולי סדין מוכתם,
עינייך הכחולות אטומות לעולם.

בתוך פנקס קטן אני רושמת
ובכל זאת אני לפעמים לא זוכרת
"משימות ליום חמישי -
                         לאהוב את עצמי"
משמח אותי כל פעם מחדש לדעת
שמתחת לשקט הזה שלך יש מטען עשיר כזה.

מתנתקת מחברים ישנים
וסוחבת עוד כמה חודשים בודדים.
אולי אהבה נכזבת פגעה בך
או שזה רק הפחד שבתודעתך נח.
משהו יושב לך על הלב,
מטען כבר.
הרבה יותר מסתם כאב.

ובתוך פנקס קטן אני רושמת
ובכל זאת אני לפעמים לא זוכרת
"משימות ליום חמישי -
                         לאהוב את עצמי"
משמח אותי כל פעם מחדש לדעת
שמתחת לשקט הזה שלך יש מטען עשיר כזה.

את נסגרת
ובכל זאת נראה שאת תמיד במצב שולטת.
את מושלמת
ובכל זאת השנאה העצמית אצלך גוברת.
(אני מקנאה) את צודקת
ובכל זאת רק איתו את תמיד צוחקת.

בתוך פנקס קטןאני רושמת
ובכל זאת אני לפעמים לא זוכרת
"משימות ליום חמישי -
                       לאהוב את עצמי"
משמח אותי בכל פעם מחדש לדעת
שמתחת לשקט הזה שלך יש מטען עשיר כזה.