ולרי בראל / אדמה |
מרעידה את החיים
בטן על בטן נשכבתי אליה
לחמם את הכאב
נענעתי אותה כך במחשבות
מנשקת בפה פעור, חשה את רגבי האדמה
לחים ומלוחים ממלאים את מקדש המילים
את אדמה אלי לגופ מכניסה,
כך מכורבלות בלילה
האדמה נרעדה לפתע
הפסיקה בכייה , ספגה אותי אל תוכה
נרדמת אל הבוקר המתעורר
ובכל לילה ...ואחרי
האדמה שלי בוכה
ואנשים לא שומעים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|