"שח", צהלתי. דור הביט בי המום. "אתה אמרת שאתה בכלל לא יודע
שח-מט, ואתה עושה לי מט סנדלרים?!"

"ככה קוראים לזה?" תמהתי. באמת שלא ידעתי כלום על שח-מט, חוץ
משמות כלי המשחק ואיך הם זזים.  נראה לי תמוה שניצחתי את דור
בקלות כזאת.

"שקרן! שקרן!" הוא קפץ עליי והפיל אותי על גבי. דור רכן מעליי,
ויכולתי להביט בעיניו הכחולות, לראות את השתקפות החיוך שלי
בתוכן.

"ואתה חרמן", אמרתי לו, ותפסתי את ישבנו בחוזקה.

אני ודור חברים כבר כמה שנים טובות. לא "חברים חברים" (למה אצל
ההומואים תמיד יש "חבר" שהוא בנזוג, ו"ידיד" שהוא... חבר? )
אבל בהחלט חברים טובים. נפגשנו לפני כמה שנים ב"בליינדייט"
שנגמר במיטה שלו בבית, אבל לא הפכנו לזוג. לא יודע למה. כנראה
שלא ממש חיפשנו באותה תקופה קשר מחייב, או שאולי אין סיבה.
פשוט היה לנו נוח בתוך הדיאלוג שנרקם בינינו, גם בלי להגדיר
אותו "מערכת יחסים".

"אני חרמן?", דור שאל,  והוריד לי את היד מישבנו. "אז מה אתה
עושה שם בדיוק?!", אמר בחיוך, תוך שהוא מותח את ידיי מעל לראשי
ואוחז בהן כך שלא אוכל להדוף אותו.

אתם מכירים את הגישה הזאת שלא טוב לערבב סקס במערכת יחסים
חברית? כבר כמה פעמים שהאקסיומה הזאת עברה לי בראש במהלך השנים
האחרונות. אני בטוח שגם דור חשב עליה לא פעם, אבל מעולם לא
שוחחנו על זה. יש בו משהו מאוד סקסי, ועד עכשיו התייחסתי לזה
כאל "נרות חנוכה". נו טוב, חוץ מהפעם ההיא, בבית שלו.

זה היה בערב יום הולדתו. נפגשנו כמה שעות לפני שהפך רשמית לבן
עשרים וחמש. "אתה דור?", שאלתי את הבחור שעטה מעיל שחור באורך
שלושה-רבעים, וניסה להתחבא מהגשם. "אחלה יום לדייט, לא?", הוא
השיב לי, ולחץ את ידי.
היד שלו היתה חמה, והיה משהו מאוד נעים בלחיצת היד. יש כל מיני
לחיצות יד, ואני מאמין שאפשר לקרוא בהן רגשות.

התיישבנו בבית הקפה. שיחה לא מחייבת, שכללה סיפורים כלליים על
יציאה מהארון, מקומות בילוי, משפחה, עבודה, חברים (שמתם לב
שלרוב כל השיחות נשמעות אותו דבר, רק השחקנים הם אחרים?).

פתאום דור קיבל שיחה בסלולארי. ראיתי שעל פניו השתררה הבעת
מבוכה מעורבת בהלם, ולאחריה הוא ניסה לחבר משפטים שלא הגיעו
לכדי סיום: "זה לא מה שאת חושבת... זה לא שלי... גם זה לא
שלי... כשאני אבוא הביתה נדבר על זה. על מה את מדברת בכ...".

דור הסתכל עליי במבט של חוסר אונים. השעון הראה שעה וחצי
לחצות. "זו היתה אמא שלי", הוא אמר בחצי פה. רק לפני כמה דקות
דיברנו על הקושי שלו לספר להורים. "אני לא יודע איך היא עשתה
את זה, אבל היא מצאה קלטות וידאו של הומואים אצלי, ומכתב
שקבילתי מהחבר שלי לשעבר... מה פתאום היא נכנסת לחדר שלי בשעות
האלה? מה היא חיפשה שם?", הוא היה כעוס ומבולבל.

החלטנו להזמין חשבון. בחוץ הגשם לא הירפה. אני הייתי עם
מטרייה, ודור, שהכרתי אותו רק לפני שעה וחצי, נראה כמי שזקוק
לתמיכה וחיזוק. לא הייתה לו מטרייה. לכאורה יכולתי לסכם את
הפגישה, ולהמשיך לדרכי, אבל החלטתי להמתין איתו קצת.

"אז מה אתה אומר", הוא חצי אמר חצי שאל בסוף. "בטח לא זכיתי
בנקודות על איך שאני נראה עכשיו".

חייכתי. גם אני סיפרתי להוריי לא מזמן, ויכולתי להבין את סערת
הרגשות שהוא נמצא בה, בייחוד כשהגילוי לא הגיע ממנו.

"אני גר לא רחוק מכאן, אבל אין לי מטרייה. כל כך קרוב, אבל כל
כך רחוק", הוא אמר, וחיבק את  עצמו, לסמן שקר לו.

"אני יכול ללוות אותך לבית שלך עם המטרייה שלי, ואחר כך אמשיך
לרכב שלי שנמצא לא רחוק", הצעתי באסרטיביות.

דור מייד הסכים. "שנינו יחד תחת מטרייה אחת" ניסה דור לשעשע את
עצמו. צחקתי, והוא מייד צעק "אחחחחחחחחח הרגל שלי טבעה
בשלולית! אני מלא מים!".
"היומולדת הזאת ממש לא משהו", הוא אמר לי כשהגענו לבניין שלו.
הוא הסתכל עליי. "תודה", הוא אמר. "תהיה בסדר?", שאלתי אותו
בדאגה כנה, כמי שחווית היציאה מהארון עדיין טבועה בו. "אולי
אתה רוצה לעלות? דווקא היה נחמד איתך...", הוא שאל בביישנות.
"טוב, אבל רק עד שהגשם ייפסק", מצאתי תירוץ.

דור גר לבד. דירת חדר קטנה, שיש בה מיטה, ספת פוטון ומטבחון
קטן, שמשתדלים לקיים ביניהם דיאלוג צפוף. "תשב, תרגיש בנוח",
אמר לי, תוך שהוא חולץ את נעליו הרטובות. משם המשיך ללא הנד
עפעף לארון הקיר הגדול שעמד בפינת החדר, כמו לא שייך לדירה
הקטנה, ושלף משם מכנס טרנינג. לא הספקתי לומר מילה, ודור כבר
היה בתחתונים. "על מה אתה מסתכל?", הוא חייך. "קשה להתעלם",
אמרתי. דור לבש את מכנסי הטרנינג, וניגש להכין קפה.

"אני עדיין לא קולט את זה", הוא חזר ואמר. "מה הקטע שלה? ומה
היא כזאת היסטרית? אוף... אני לא יודע מה לעשות עכשיו? אתה
חושב שאני צריך ל.סוע לשם?", את כל מבול השאלות האלה היפנה ישר
אליי.

דור התיישב לידי. "כמה זמן לקח לנו לקבל את עצמנו? אתה בן 25
וסיפרת לי שרק לפני שנה הפסקת עם האשלייה שאתה נמשך גם לבנות.
ברור שהתגובה של אמא שלך מגיעה ממקום של הפתעה, לאו דווקא של
אי קבלה. זה שהיא מצאה קלטות וידאו של גייז, זו לא בדיוק הדרך
הטובה לחשוף אותה לעולם שלך, אבל זה עדיין לא סוף העולם. אפשר
לגשר על הפער הזה".

"אבל איך?", דור היקשה, ושלח את ידו לאחוז בשלי. רעד עבר פתאום
בגופי. מגע ידו בידי העביר בי זרמי חשמל נעימים. "אמממ..",
התבלבלתי. בלי שום הכנות דור תפס בצווארי ונשק לשפתיי. יכולתי
להתמכר לשפתיו בקלות. הן בשרניות וחושניות, כאלה שאני אוהב
להידבק אליהן ולא לעזוב.

דור התיישב מעליי, מחבק אותי ומנשק, ולא מרפה. שולח יד מתחת
לסוודר שלי, ומלטף את בטני. "יש לך סוודר טבעי", הוא צוחק. "אז
למה לא תוריד את הסוודר הסינטטי?". לא יכולתי לסרב להצעה.
"וואו, כמה שאני אוהב שעירים. זה כל כך גברי!", אמר וטרף את
פטמותיי. בתנועה חדה הורדתי אותו מעליי, ונשכבתי מעליו.

הוא גבוה ממני כמעט בעשרה סנטימטרים, אבל כששכבנו זה כבר לא
היה ניכר. "לא היית צריך להלביש את הטרנינג", אמרתי לו. "יפה
לך בלי". "אבל קר לי!" הוא מחה. "בשביל מה אני כאן?", חצי
נעלבתי חצי צחקתי.

התכרבלנו במיטה. פעם אני מעליו ופעם הוא מעליי. ואז נשמעו
נקישות השעון: אחת... שתיים... שתים עשרה. שעון אורלוגין ישן,
בישר כי חצות הליל כבר כאן, ודור בן עשרים וחמש.

"תבקש משאלה" אמרתי לו. "אפשר בקול?", הוא שאל אותי, "או שאני
חייב בלב?". "מה שתבחר", צחקתי.

"מעולם לא זיינו אותי. הייתי שמח לקבל פעם אחת" הוא אמר
מחוייך, והביט עליי. "מה, אני?", הייתי נבוך. "אממ... כן אתה",
הוא השיב. "אם כבר הומו, ואם אמא יודעת, אז עד הסוף!", הוא קבע
עובדה.

הסתכלתי בו, וקצת השתהיתי בתגובתי. "אתה אקטיבי נכון? או לפחות
ורסטילי?", הוא שאל בתקווה. "כן, כן", השבתי. "ככה אתה מבקש
מאנשים זרים מתנות יום הולדת?", צחקתי. שלחתי אצבע לישבנו,
והתחלתי בעיסוי פי הטבעת. דור השמיע גניחות קטנות כאלה,
מתוקות. החדרתי אותה מעט פנימה, ודור לוחש לי "לאט, שלא
יכאב".

דור היפנה אותי למשחה שנמצאה בשידה שליד מיטתו. המשחה הקלה את
החדרת האצבע אל ישבנו, ואחר כך גם את השניה. רכנתי מעליו,
והתחלתי לגרות את ישבנו עם הזין שלי. משחק בו, מסתובב ליד פי
הטבעת, ודור משתולל, גונח, רותח, מרים את עכוזו מעלה, ומשלב
רגליו סביב כתפיי.

פתחתי את עטיפת הקונדום, והלבשתי אותו על איברי הזקור. "אני
מפחד", דור אמר לי פתאום. "אתה יכול להתחרט", השבתי. "לא, לא,
אני רוצה. אני מאוד רוצה. אני מפחד להתמכר... ". "שובב",
חייכתי,ותוך כדי כך הרמתי את עכוזו, וחדרתי קלות אל ישבנו.

דור השמיע גניחות, תוך שהוא מזיז את ישבנו ומאותת לי להיכנס
אליו עוד יותר. התקרבתי אליו ונישקתי אותו, תוך כדי כך שאני
חודר אליו עמוק יותר. "כן, כן!" דור משתולל. "זיין אותי!"
בשביל מי שחווה לראשונה חדירה מהצד הפסיבי, דור היה ממש
מקצוען. לא השמיע תלונות, צרחות, מחאות. רק גניחות הנאה.

סובבתי אותו על בטנו, וחדרתי אליו שוב. הוא כבר היה נכון ופתוח
לקלוט בקלות את הזין שלי. נצמדתי אליו, אחזתי בכתפיו והגברתי
את הקצב. "אני גומר! אני גומר!", הוא שאג. לשמע הדברים, לא
יכולתי להתאפק וגמרתי עמוק בתוכו.

שתקנו כמה דקות, לא מרפים האחד מהשני. הזין שלי גלש אט אט אל
מחוץ לישבנו של דור. "היום יום הולדת! היום יום הולדת!" הוא
פתאום שר בקולי קולות. צחקתי. "אתה מטורף", אמרתי לו. "לא" הוא
אמר לי. "אני פסיבי!".

הרגשתי את הזין שלו מתחכך בשלי. עדיין לא יכולתי להזיז את
הידיים. "אתה זוכר את הלילה ההוא?" הוא שאל אותי.

"נו, בטח, איך אפשר לשכוח", חייכתי. "למה בעצם לא המשכנו", הוא
שאל פתאום.

"פתאום נזכרת בזה?"

"לא, זה מעניין", הוא המשיך. "הרי היה לנו טוב, לא?. אני לפחות
נהניתי".

"אתה מדבר על הסקס?", היתממתי.

"נו, מה הקטע שלך?!", אמר ועשה תנועת משגל תוך שהוא ממשיך
לרכון מעליי. "אני רוצה עוד פעם!"

היכולת שלו ליזום ולהפתיע היא מאוד אופיינית. "אני לא כל כך
בטוח שזה מתאים עכשיו אחרי הרבה שנים שאנחנו חברים ו...", לא
הספקתי להשלים עם הצדקנות שלי, וכבר לשונו היתה עמוק בתוך פי.
התמכרתי. כבר אמרתי: יש לי חולשה לנשקנים.

"אתה יודע שמחר היום הולדת שלי", הוא אמר לי פתאום. וואלה, הוא
צודק. "אמא שלי עושה לי מסיבת הפתעה, וחושבת שאני לא יודע. היא
התקשרה כבר לכל המשפחה, ככה סיפרה לי אחותי. אתה רוצה לבוא
איתי מחר?", שאל וחייך.

"אתה באמת רוצה את זה?", שאלתי.

"כן. זו תהיה מתנה נפלאה"

וכך היה למחרת. בדיוק בשעה היעודה הופענו בכניסה לבית הוריו של
דור. דור הוזמן לשעה הזו בתירוץ לפיו אחיו הצעיר מכין צילום
משפחתי בוידאו לעבודת שורשים לבית הספר.

כאן המקום לספר כי מאז אותו גילוי מרעיש של קלטות הגייז-וידאו,
בבית משפחת מורג לא מדברים "על זה".

דור צילצל בפעמון. צעדים חרישיים הולכים וקרבים נשמעו אט אט.
הדלת נפתחה: הבית כולו היה מקושט בבלונים ובסרטים, בנוכחותם של
בני משפחת מורג, הדודים וילדיהם, הסבתא, וגם השכן מלמעלה. דור
סיפר לי פעם שהוא ממש נודניק, אבל אמא שלו חושבת שהם חברים.

"הפתעה!", צעקו כולם. נכנסנו כמה צעדים פנימה. כולם שמחים
ועולצים, נרגשים. ואז, בלי שום הכנה, כי דור הוא דור, הוא כרך
את ידיו סביב צווארי ונשק לי עמוקות. ואני - יש לי חולשה
לנשקנים...

שקט מוחלט. רק רעש מתק השפתיים ברקע.

סבתא של דור היתה הראשונה להתעשת. "מה זה?", היא נשמעה
מבולבלת.

דור ענה בלי לחשוב פעמיים: "הפתעה".