קמתי בבוקר יום שלישי. פקחתי עיניים וראיתי את הגוון האפור של
השמיים והקשבתי לגשם נוקש על חלוני. נכנסתי למקלחת ונתתי למים
החמים לשטוף את גופי ואת הדמעות ממני, חפפתי את השיער בשמפו עם
הריח הנעים.
יצאתי מהמקלחת החמה ולבשתי את הג'ינס החדש שלי ואת החולצה
השחורה.
לקחתי מעיל עם כובע, לא רציתי לקחת מטריה.
דחפתי שטר של מאה לכיס האחורי ויצאתי.
עליתי על הרכבת לתל אביב. חשבתי על מה שאני עומדת לעשות. חשבתי
על משמעות, חשבתי על אהבה, חשבתי על העבר והעתיד ולבסוף החלטתי
להפסיק לחשוב.
ירדתי מהרכבת והתיישבתי על הספסל בתחנת האוטובוס. באו שלושה
אוטובוסים, קו 74. רק על הרביעי עליתי.
הבטתי בכל האנשים באוטובוס ותהיתי מה כולם עושים עליו. ראיתי
אישה עם סלים וניחשתי שהיא נוסעת הביתה להכין צהריים לילדים
שלה, אולי לחתולים או לכלב מסכן. אולי לבעלה. אולי לכולם.
ראיתי בחורה צעירה. האיפור שלה היה מרוח. תהיתי אם מהגשם או
שמא היא בכתה. אולי החבר עזב אותה? אולי היא נכשלה במבחן, אולי
פוטרה מהעבודה, אולי ואולי ואולי. אולי היא פשוט עצובה? ואולי
זה באמת היה רק הגשם.
כמעט פספסתי את התחנה. השלישית אחרי הסופר משמאל.
עמדתי בפינת הרחוב כמעט חצי שעה. איש מבוגר נתן בי מבט מלוכלך
והרגשתי צורך להתעטף במעיל. הדלקתי סיגריה. אזרתי אומץ ופניתי
ימינה, לתוך הרחוב. נכנסתי לבית מספר 9, ועליתי לדירה מספר 6.
דפקתי בדלת.
פתחה לי אחותו הקטנה. היא אמרה שהוא יהיה בבית עוד רבע שעה ואם
אני רוצה אני יכולה לחכות לו בחדר שלו.
אמרתי תודה והלכתי לאורך המסדרון המוכר ופתחתי את הדלת הישנה.
התיישבתי על מיטתו שהכרתי כל כך טוב. פשטתי את מעילי, והדלקתי
סיגריה נוספת. עמדתי ליד החלון, מחפשת אותו. ראיתי אותי נכנס
לשביל של הבית. כיביתי את הסיגריה. הוא מעולם לא אהב את העובדה
שאני מעשנת.
שמעתי את הדלת נפתחת. משום מה הוא לא מיהר להיכנס לחדרו. לאחר
כמה דקות שמעתי את אחותו ואותו מדברים. לא הצלחתי הבין את
המילים במיוחד.
הוא נכנס לחדר.
לא אמרנו מילה.
הוא הביט בי, ואני הבטתי בו.
הוא היה חייל. זכרתי אותו נער מתבגר בגיל 16. פתאום הוא נראה
מבוגר.
הוא התקרב אלי וחיבק אותי. פתחתי את כפתורי חולצתו הירוקה והוא
נאנח.
הוא פשט את חולצתו ואני את חולצתי. הוא נישק את צווארי אט אט,
ומשך את מכנסיי למטה. נשכבנו על מיטתו.
הוא פשט את מכנסיו, והתקרב אלי.
כל תנועה שלו הייתה כל כך מוכרת, כמעט צפויה. פחדתי ממה שעתיד
היה לקרות. הוא רכן מעלי והתקרבנו.
אחרי ארבעים דקות אינטנסיביות במיוחד הוא נשק לי ברכות
ואמר:"לא ציפיתי לך. זו הפתעה." השבתי לו שהפתעתי גם את עצמי.
נשכבנו מחובקים על מיטתו, בגדינו זרוקים באופן אקראי על רצפת
חדרו.
נרדמנו.
כשהתעוררנו השעה הייתה כבר מאוחרת. הוא הכין לי כוס קפה
ועישנתי סיגריה.
נכנסנו למכונית והוא הסיע אותי לתחנת הרכבת.
ישבנו יחד בשתיקה בזמן הנסיעה. אני מניחה שלא היה מה לומר.
כשהגענו לתחנת הרכבת הוא אמר:"סגרנו מעגל". הנהנתי בראשי, נתתי
לו נשיקה על הלחי ויצאתי מהאוטו.
עליתי על הרכבת האחרונה הביתה.
כשהגעתי, נכנסתי למקלחת ונתתי למים החמים לשטוף ממני את
זכרונות יום שלישי.
הגשם דפק על חלוני ואני לבשתי את הפיג'מה ונכנסתי למיטתי.
לא נתתי למחשבות להתרוצץ בראשי הלילה. עצמתי עיניים ונרדמתי
בקלות.
ביום שלישי סגרתי מעגל.




מוקדש לבולי