טלי צברי / הרוח והמדבר |
לא מפסיקה
לא נותנת לנוח
עוטפת בחול במגע נשיקה
מאין באנו ולאן נשוב מזכירה
והעין נאבקת,
לא רוצה להישאר סגורה
אין שיכחה, רק מבוכה
כבר הלכתי ימים, הכל נראה אותו הדבר
ואין לי אותך
שתגיד, לא נורא אין דבר.
הגעתי לעיר
לדשאים ולמדרכות
ובלילה שמעתי שיר
וראיתי פנים מחייכות
אין מבוכה, רק שיכחה
אותה הפרה הרוח
חדרה לעצמות
ללא שום ויכוח
כיסתה בחול את החממות
פה המדבר, לא היה כאן ישוב
מזכירה מאין באנו
ולאן נשוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|