"שלום."
"כן, שלום. הוא בדרך."
"ידוע לך לאן הוא הלך?"
"הוא קפץ לבקר את אמא שלו. הוא תיכף יחזור."
"אין בעיות. אני אחכה כאן."

סימון הוציא ממחטה מכיס חולצתו וניגב מעט זיעה שנצטברה לה מעל
גבתו. הוא ניגש לפינה הרחוקה והתיישב. מעל ראשו התנוסס ציור
איום ונורא שבטח נקנה בכמה שקלים בודדים באיזה אטליז רוסי.
לצידו שידה שעליה ישב עץ בונזאי בקערה מחימר, ובחלקה התחתון
היו מספר חוברות פורנוגרפיות זולות.
הוא הרים גיליון אקראי ודיפדף. אחרי מספר דפים הבחין במזכירה
נועצת מבט שואל, ומייד החזיר את העיתון למקומו.
אחרי כשעה וחצי סימון נהיה עצבני, והשעון המתקתק שנתלה על הקיר
ממול לא עזר כלל. הוא החל לנוע בכיסאו בעצבנות, ועישן חמש
סיגריות ברצף.

לפתע נכנס הבחור. הוא היה נמוך וחבש משקפים. מבטו נראה עייף
במיוחד. סימון הניח את שארית הסיגריה השישית בקערת החימר וניגש
אליו.

"אתה מכיר אותי," עצר אותו.
"נכון. אתה הבחור הזה שגנבתי לו את החברה לפני כמה חודשים,
לא?"
"יפה."
"אז איך הולך?"

סימון הכניס את ידו המאוגרפת עמוק ככל שניתן אל תוך פרצופו של
הגמד הממושקף. הוא הביט בו נופל ארצה, ולאחר מכן פסע מעליו
ויצא מן המשרד.