לעיתים קרובות, בימים שמשיים אלה, חבריי מכנים אותי "איש
גדול". רוצה לומר, מתאמן במכון כושר כבר כמה שנים, כך שפלג
גופי העליון גדל למדי, כך נדמה.
אינני יודע מה הבריות יאמרו לגבי נפשו של זה, אך אוכל לומר כי
איש רגיש למדי אנוכי, בעצם עדיין תהיה ההגדרה נכונה, אף על פי
ההגדרה הגדולה, כאמור. אולי חזותי מאיימת משהו, אבל אינני יודע
מה בדיוק מטרתה של חזות זו.
באותו יום שישי שטוף זימה מוזיקלית רקדנו אני וידידי אי שם
במסיבה רווית אלכוהול ומוזיקה רעה במיוחד.
באחד מאותם צעדי ריקוד הזויים נכנס בי שיכור הזוי, אשר רקד
בלהט אירוטי עם חברתו המיוזעת; כלומר, אירוטי אם הפנטזיה
המינית שלך היא לשכב עם מדוזה.
הקיצר, התנגש הלזה בידי, והחליט שהדבר מסמל דבר אחד בלבד: הרי
ברור שאני מעוניין בחברתו. לכן דחף אותי האיש והוסיף בהינף
קול: "תתרחק ממנה, למה אני אזיין אותך" כך במקור אמר השיכור.
מודה ומתוודה, הייתה בקריאת התיגר שלו פגיעה מסוימת אף כי
תמוהה באגו שלי, שכן "איש גדול" אנוכי כבר אמרנו. יחד עם זאת,
הפעם האחרונה בה הלכתי מכות הייתה בגיל 5, וגם זה היה עם שותפי
לגן, בדבר תקרית "למה גנבת לי לגו" המפורסמת.
ובכן, אציין מיד, ליבי דפק בחוזקה. אני שונא אלימות, מתעב. בטח
שלא ריב בשביל הדביל השיכור וחברתו. מצידי שיקראו לזה פחדן,
אני חי עם זה בסדר גמור, נדמה לי...
הדפתי את ידו וחברו המגודל השני הגיע והפריד בינינו לפני
שהפכנו לעוד כותרת של "מוות מיותר וטיפשי" בעיתונים של יום
ראשון.
ובכן, המשכתי לרקוד במועדון, אך הרגשתי הייתה מוזרה. אינני
יודע מה בדיוק טיבה של הרגשה זו. פחד? כעס? סתם גועל מהול
מאותו שכור?
אין תשובה.

אני רק יודע ש"איש גדול" שונא מכות...