הערב אני אשאיר את המפתח בחוץ.
אולי תתחרטי ותוכלי להכנס, ככה בלי אזהרה ולהפסיק את הכאב
הלילה.
אם פתאום תרצי להתעורר לידי שוב, כמו פעם, אז אני אשאיר את
המפתח בחוץ.
הלילה תוכלי לראות אותי מדמם מעיניי, שותת חולשה, מסריח
מאלכוהול ופחד,
בשביל זה אני מוכן להשאיר את המפתח בחוץ.

במשך שנה וחצי רוקנתי את עולמי כדי שאת תוכלי למלא אותו.
כל דמעה שלך היתה כמו נהר בשבילי.
אני אבוד, כי כל בני האדם שווים אבל יש רק אחת כמוך.
מכרתי את הכבוד והמוסר למענך ובתמורה קיבלתי חבל שבצד אחד קשור
על אצבעותיך וצד שני קשור על צווארי. אבל בכל זאת,
אני אשאיר את המפתח בחוץ הלילה.

אולי מחר שאקום, תהיי בין זרועותיי,
שלווה וחולמת, ושאחזור מהעבודה, נשכב ונקווה שהלילה הזה לא
יגמר.
לפעמים את נשארת לעוד קצת. ואז אני מתעורר.

אולי רק עוד פעם אחת אחרונה תתני לי
להבין את נשמתך וגופך,
לנשום את שיערך ולנשק את צוורך.

אמרת לי פעם, אם תצפה תתאכזב. הציפייה הזו משאירה אותי נושם.
אל תבזבזי את הזמן שלך עלי, כי את כבר קול בתוך הראש שלי.
אבל בכל זאת,
אני אשאיר את המפתח בחוץ.