לימור מעיין / לנה |
והצחוק כבר לא שלך לא שלי.
אין לי עוד מה לחפש פה אני
מפחדת למצוא
לא אותך
לא אותי
תאמרי לי איפה המקום .
אם הוא בתוך קפלי הג'ינס הדהוי
של צחוקינו
או בין תריסים שבורים של נצח המתלקח בתוכי.
יש לי את הכוח לחרוט את שמי בתוך העץ הישן
המגן על הספסל הרטוב עליו גלגלנו
חלומות.
ותמיד תמיד
רסיסים נופלים ממך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|