"החמה בקרניה כציר של אור על פנייך."
והיא שותה בהנאה כל מילה שאני מאכיל
"נברח מכאן," אומר כשאמרתי, "נתחתן מחרתיים."
"בפריס," מלגלגת לדבריי
בעוד הגוזלים בביצתם נפלו והשדה האלים נקצר שוב ושוב
כשהיא התפשטה
וכבר אינה מחויכת.
ואני בשלי, "מנין הגיע הארבה לפתע, וכיצד נתהפכה החמה,
כעת כפמוטות של זהב על פנייך?"

היא בנתיים תיחנק ממילותיי תקועות בסרעפת גרונה
והארבה אכל את כל-עשב הארץ
ואת כל פרי העץ אשר הותירו ימים נוראים
והיא עוד מביטה בי לחפש תשובות, כעת עירומה
...וריאותיה נמחצו;
...ופניה נחבלו מן החמה;
...וידיה ללא בשר (אשר אכל הארבה);
"ידענו שבתות טובות מזו."

ואני רושם לפניי: "יצאנו לבלות, וכעת - היא ללא זרועות".

"אני נזכרת," אמרה בקושי
"כשכתם הדם עוד היה נמחק (לבסוף)."