בשלוש לפנות בוקר, לאחר שהתהפך במיטה בגופו העבה ועישן ללא
הרף, קם מאיר והתנדנד לחדר השינה של אמו, הדליק את האור ונענע
את כתפה. היא התעוררה מיד. שיניה מוורידות בכוס שעל השידה
ובלעדיהן היא נראתה זקנה מאד. "מה קרה:" שאלה ממצמצת. "אמא, רע
לי" אמר, קולו היה מעובה, הלום תרופות. הוא ישב על קצה המיטה,
ראשו שמוט וידיו על ברכיו.
-"אולי תיקח עוד כדור ומחר תצלצל לדוקטור לחמן? לאה ליטפה את
מצחו. "אוי, אתה רטוב לגמרי, תתקלח ובינתיים אכין לך שוקו
חלב".
מאיר התקלח וחזר לבוש תחתונים למטבח וזמזם. "מה זה בזמן האחרון
שאתה מזמזם כל הזמן? שאלה. "אני מתפלל לאלוהים שיעזור לי", אמר
ולקח כדור הרגעה עם השוקו. אחרי שגמר, לבש גופיה סגולה מכנסי
התעמלות וסנדלים ושלשל מפתח לכיס האחורי. "אני יוצא קצת לטייל,
אולי אני אירגע קצת", הוא נישק את אמו ויצא.
מחר, חשב, אני אבקר את גיא ואקנה לו אקדח מים. מאז הגירושין
התגעגע אליו מאד ונעמי שיחררה את גיא יותר מההסכם. היא ראתה
שמאיר עצוב, אבל שקט יותר מאז שהחליפו לו את התרופות.
הלילה היה ליל יולי לח והירח כמטבע כסף שפך אור חלבי על שכונת
ילדותו ומאיר פסע משער לשער, מפנס לפנס. פתאום ניידת משטרה
עצרה לידו ושוטר צעיר ומגוהץ, ערני במידה פתולוגית, שאל אותו
בחומרה:
-"לאן אתה הולך?!" "אני לא יכול לישון, יצאתי להתאוורר" השוטר
דרש תעודת זהות.
-"אין לי. אמרתי לך שיצאתי להירגע קצת". הנהג המבוגר אמר
לצעיר: "עזוב אותו, זה שרוט, זה ".
-"טוב. תגמור את הסיבוב שלך ותעוף הביתה לפני שאני עוצר אותך
בעוון שוטטות. "סע", אמר לנהג והם נעלמו כמו שהופיעו. מאיר
התחיל להרגיש בהשפעת הכדור, קיצר דרך הגן ונכנס הביתה בשקט
ולאט לאט נרדם.
למחרת אחרי הצהרים צלצל לנעמי וביקש לקבל את גיא. "או. קיי.
תבוא בחמש לא לפני זה", אמרה בשקט.
בחנות הצעצועים קנה אקדח מים גדול וירוק אחרי שהתמקח, וישב
בגינה, מביט בילדים המשחקים ומחכה
בהתרגשות קלה. בדיוק בחמש עלה במדרגות וצלצל בפעמון. עדיין
"שטרן" על הדלת. חבל שלא התגלחתי, חשב. נעמי פתחה ובידה מימיה
אדומה. גיא רץ אליו וחיבק אותו חם ונודף סבון. "אוי, אבא
דוקר".
-"בפעם הבאה אני מבטיח להתגלח, תראה מה הבאתי לך, אקדח מים!"
וגיא התחיל להשפריץ בדירה. "לא בבית, גאיוש, תצא עם אבא לגינה.
תחזרו עד שבע, שבע וחצי ושישתה " "בסדר גמור", אמר מאיר, תלה
את המימיה על צווארו ויצאו לגינה הקרובה.
גיא היה ילד מלא שמחת חיים והזכיר למאיר את עצמו בילדותו. הוא
רצה לדעת מה שם כל פרח וכל פרפר,
טיפס במיומנות על כל המכשירים ומאיר אכל אותו בעיניים ולא היה
מודאג. היו לו הרבה חברים מהגן וגרטי, הגננת היקית, שריד לדור
גננות שעברו מן העולם, אמרה פעם למאיר הגאה: "הילד הזה הוא
משהו מיוחד. כל הילדים מיוחדים, אבל הוא הכי, מיינע גולדענער
גיאצ'יק!"

הגט ניתן בקלות אחרי כמה התפרצויות זעם בלתי נשלטות של מאיר
בהן שבר את כל הכסאות, הטלויזיה,
כמה וואזות וחור במקרר. היו כמה התפייסויות קצרות מועד עד
שבערב שבת אחד נעמי העירה לו ליד השולחן שיחכה להורים שלה ושלא
יתחיל לאכול, סטר לה והפך את השולחן כשהוא צורח: "את וההורים
שלך
יכולים להכנס לי לתחת!" ויצא בזעם מטורף מהבית לכיוון החולות
והדליק סיגריה ושני נערים שחלפו ביקשו סיגריות, קיבלו מכות רצח
ונמלטו בבהלה איומה. ד"ר לחמן הציע לו להתאשפז בהסכמתו ואחרי
חודש השתחרר. הגט ניתן והוא חזר לבית אמו. בבית חולים החליפו
לו תרופות והוא נרגע מאד אבל היה מדוכדך ומשועמם. מעבודת ההגהה
בעיתון פיטרו אותו, וכדי לא להיות כל היום בבית היה יושב
בפלאפליה
של השכונה הנידחת ושוחח עם הפועלים הערבים ששיפצו את המדרכות,
וסתם בטלנים.

גיא עמד ליד שיח רוחץ את העלים בשקדנות ומדבר איתם, ומאיר ישב
על ספסל עוקב אחריו ולבו נמלא אהבה לקטן הזה. הוא קם בכבדות,
ניגש אליו כורע על ברכיו, מחבק אותו ומנשק את תספורת המדרגה
השחורה מבריקה שלו. "נשמה שלי", לחש חרש, "דם מדמי, עצם
מעצמותי", והילד משקה את העלים כמו לא שומע אבל שומע.
-"אבא,למה לעלים יש צורה של לב?"
-"ככה ברא אותם אלוהים כשברא את העולם".
-"אלוהים גם ברא את האנשים?"
-"כן ".
-"גם אותי?"
-"אותך, אותי, את אמא, את כולנו".
-"והוא שומר עלינו?"
-"כן".
-"אז למה יניב נשך לי את האצבע היום בגן?"
-"זה... אני לא יודע". מאיר שתק וגיא המשיך לרחוץ את העלים.
-"אתה תחזור לגור איתי ועם אמא?"
כמה הקטן הזה כבר קלט, הרהר מאיר. "אמא ואני לא מסתדרים כל כך
בגלל זה אנחנו גרים לחוד. בוא תשתה קצת מים שלא תתייבש לי".
גיא לגם מהמימיה האדומה בשפתיים צמאות. השפתיים שלה, המבט שלי,
חשב מאיר. גיא שתה את כל המים ולחייו לוהטות. "אני עייף", אמר
וישב על הספסל. מאיר הניח כף יד על מצחו החם והמזיע של הילד
וחשד שיש לו חום קל.
-"בוא נחזור הביתה, נדמה לי שיש לך חום". הם קמו. השמש עמדה
לשקוע עטורה חצי זהב ושרשרות ענני נוצה מלוות את האדמומית
בקשתות וורודות. רוח קלה החלה מנשבת והחמסין נשבר.
-"אבא, קח אותי על הכתפיים", ביקש גיא ומאיר הניף אותו על
כתפיו הרחבות. "אתה יודע גיא, כשהשמש
נוגעת בים שומעים טסססס".
-"אבא, קר לי", מאיר כבר היה בטוח שהילד חולה ומיהר הביתה.
-"אני חושב שגיא חולה", אמר מתנשף בדלת, "כדאי שתבדקי לו חום
".
נעמי הניחה יד על מצחו ולקחה מדחום. היא הפשיטה והשכיבה אותו
על הספה בסלון. מאיר עמד בשתיקה מתנשם. אחרי דקה אמרה: "יש לו
שלושים ושבע פסיק תשע, מחר אני אקח אותו לקופת חולים שלא יהיו
סיבוכים. שיט, אני מפסידה יום עבודה". הייתה שתיקה.
-"אולי", אמר מאיר בעדינות, "אני אקח אותו. יש לי זמן ואני
אשאר אתו עד שתחזרי. חבל..."
נעמי שתקה כוססת אגודל, מה שהזכיר למאיר ימים רחוקים מאד.
-"בסדר, אז תהיה פה בשמונה".
-אני אהיה, אל תדאגי". הוא מסר לה את המימיה הריקה והבחין
בחיוך קל על שפתיה, רצה לנשקה ונישק את גיא ויצא כשהיא מלווה
אותו אל הדלת.
נעמי כיסתה את גיא המדמדם, ניגשה אל החלון והביטה על צללית
דמותו של מאיר, הדובית, מתנדנדת
לאור פנסי הרחוב הצהובים עד שנעלמה בין האנשים באופק הרחוב.

מאיר נכנס הביתה וזרק שלום לאמו ששכבה על הספה בסלון וצפתה
בשעשועון גרמני.
-"אתה רוצה לאכול?"
-"אני אכין לעצמי".
-"מה שלום גאיוש?"
-"יש לו קצת חום ומחר אני אקח אותו לרופא".
-אתה?"
-"כן. קבעתי עם נעמי שלא תפסיד יום עבודה ".
-"כל הכבוד לך", אמרה לאה וחשבה שזה סימן שמאיר מבריא במקום
לשבת בפלאפל סתם.
מאיר הכין סלט גדול, חביתה, לחם, לבן, גבינות וקינח עם קומפוט
תפוחים. רחץ את הכלים לשם שינוי וסגר
עם קפה וסיגריה. הוציא מהארון בגדים נקיים שעדיין עלו עליו,
כיוון את השעון לשש, התקלח,לקח את מנת התרופות שלו, ולפני
שנרדם הרהר שצריך לקנות מתנה לגיא אחרי קופת חולים, בדק את
הארנק וצלל לתוך
שינה עמוקה.
בשש התעורר, התקלח,התגלח והתיז על עצמו אפטר-שייב. הכין ארוחה
גדולה וזמזם, בלע כדור הרגעה אחד, לא להיות עצבני בקופת חולים
ועישן עם קפה. מצב רוחו מרומם. אמו דשדשה למטבח עם חלוק
וורוד.
-"את רוצה קפה?"
-"אני רואה שיש לך מצב רוח טוב בן שלי"
-"ולמה לא? הבן שלי חולה, אשתי התגרשה ממני, אין לי עבודה, אני
גר עם אמא שלי בגיל שלושים וחמש, למה שלא יהיה לי מצב-רוח טוב?
מה תשתי?"
-"תה ירוק. זה בשקית על יד הנס. מאיר הגיש לה על צלוחית
וצלוחית למעלה כמו בסוגריים. לאה ביקשה שיתקשר אחרי הביקור אצל
הרופא. הוא הציץ בשעון. יש זמן לעוד קפה וסיגריה וכל היום שלו
ושל גיא,
איזה כיף!
ברבע לשמונה יצא. הבוקר היה עדיין נקי וקריר, צפוי שרב כבד.
במדרגות כבר התנשף והזיע. נעמי פתחה, לבושה סריג קיצי אפור
ומכנסיים שחורים, מאופרת מעט ותיקה כבר תלוי על כתפה ושערותיה
חפופות
וריחניות כנרקיסים, מנדבת חיוך קטן. גיא לבש טרינינג כחול ועל
חולצתו פיל אפור צוחק. מאיר תהה אם מחזרים אחריה במשרד, ומי.
קופת חולים הייתה קרובה והוא הניף את גיא על כתפיו. נעמי ירדה
ראשונה
ומאיר השתוקק אליה. למטה נפרדו. היא נשכה את גיא ברגל והלכה
לתחנת האוטובוס.
בקופת חולים שאל איפה רופא הילדים וישב עם שתי אמהות צעירות.
-"מי אחרון?" שאל.
-"אני. לאיזה שעה אתה?"
-"אני בלי שעה. הילד חלה פתאום ולא קבענו תור". התפלא קצת שאמר
"קבענו" וישב עם גיא שנדנד רגליים
ונראה בריא לגמרי. הדלת נפתחה והראשונה נכנסה ומאיר הספיק
להכניס את הראש ולומר לרופא: "הילד חלה פתאום. אין לי תור".
הרופא הנהן ומאיר סגר את הדלת בעדינות. אמא גוצה ומתוכשטת בעלת
רגלי פסנתר עם ילד בעגלה הופיעה ושאלה: "מי אחרון?" ומאיר ענה:
"אני". היא שלפה בתקיפות את דף התורים: "לאיזה שעה אתה?" "אין
לי שעה, הרופא אמר שיקבל אותי" "בכל מקרה אתה אחרי", אמרה
בתוקפנות והחזירה את הדף למקום באצבעות קצרות מלאות בטבעות.
מאיר התרגז. איזה קלעפטע. ואמר:
"הרופא יחליט וגמרנו". הראשונה יצאה והשניה נכנסה ויצאה עם
טופס אחרי שתי דקות והקלעפטע נדחפה פנימה. מאיר אמר בשקט לרופא
שהוא היה לפני, והיא התחילה לצעוק. הרופא קרא: "שקט גברת! אני
מחליט מי ייכנס פה! בבקשה אדוני". מאיר וגיא נכנסו. הרופא היה
כבן חמישים, שמנמן משופם ובעל פני ירח
ועיניים שחורות נוצצות בפיקחות. "אנחנו כבר מכירים, נכון?"
חייך אל גיא שהנהן בחשש.
-"מה הבעיה?" חתך למאיר.
-"היה לו אתמול חום, שלושים ושבע פסיק תשע".
-"טוב. תפשיט את החולצה שלו על המיטה בבקשה".
-"לא צריך!" קרא גיא ונסוג. מאיר והרופא צחקו בקול רם ומתגלגל
ומאיר חשב שמזמן לא צחק ככה.
-"אל תפחד גיאצ'וק, הרופא איש טוב, נכון?" הוא הפשיט את חולצתו
על המיטה והרופא בדק אותו.
-"שום דבר מיוחד. שינוח יומיים, זה הכל, שלום, כל טוב".
-"גיא, תגיד תודה לרופא, אתה בריא".
-"תודה רבה דוקטור" צפצף גיא והם צחקו שוב. "תודה, דוקטור,
בלונה פארק לא צחקתי ככה" אמר מאיר.
הרופא חייך והם יצאו."נבלה", נפרד מאיר בלחש ארסי לתוך אוזנה
של הקלעפטע שהתחילה לצעוק: אידיוט!! משוגע!!" והרופא צעק: שקט,
גברת! אם תצעקי אני אכניס אותך אחרונה, פה זה קופת חולים ולא
שוק!"
היא נראתה כמו חבית של דינמיט ומאיר יצא כמו שחקן כדורגל שתקע
גול וגיא הלך מטרטר על הגדרות עם כפיס העץ שנתן לו הרופא אחרי
שבדק את גרונו.
-"ועכשיו נקנה לך צעצוע לכבוד הבריאות שלך ושלי". בחנות גיא
בחר ברובוט חשמלי שעלה מאה וחמישים שקל. "זה יקר מדי גיאצ'וק,
אולי תיקח אוירון או טרקטור? תראה לו טרקטור, אבל מהר לפני
שאני משתגע"
-אמר מאיר למוכר הצלופחי והשחרחר שחשב שנפל לתוך מערת אוצר.
הוא הניח טרקטור מפח צהוב, מתח
בזריזות את הקפיץ והטרקטור נסע על הדלפק מרים ומוריד את הכף.
גיא נדלק: "אני רוצה את זה!"
-"כמה זה?" שאל מאיר.
-"חמישים וחמש שקל" ענה בלי למצמץ.
-"מה? יותר מארבעים אני לא נותן לך על זה"
-"אתה יודע מה, סיפתח על הבוקר, חמישים, ואני מפסיד, בעיניים
של הילדים שלי!"
-"בוא נלך", אמר מאיר שידע להתמקח. "אבל אבא, אני רוצה את זה",
התחיל גיא לייבב.
-"בוהנה, כמה אתה יכול לשלם?"
-"ארבעים. אף גרוש לא יותר"
-"בוא קח בארבעים וחמש וגמרנו, לא חבל על הילד?" נהיה פתאום
רחום וחנון.
-"ארבעים", אמר מאיר מהדלת כשגיא תלוי עליו.
-"טוב תביא הכסף, וואללה אתה יודע לקנות". מאיר שילם ויצא עם
המתנה בשקית אדומה וגיא צוהל על כתפיו. "נכון שקניתי לך מתנה
יפה, נכון? ואל תמשוך לי בשערות אתה רוצה אבא עם קרחת?" לא!!

הבית היה נקי ומסודר. מאיר הוציא מהפריזר חזה עוף והניח על
צלחת. אחר כך צלצל לנעמי ואמר שהכל בסדר, מנוחה יומיים, זה
הכל. היא שמחה ואמרה שאם גיא לא רוצה לאכול, לא צריך, מדיניות
חדשה. תודה יאללה ביי. גיא ישב על הרצפה ושיחק עם הטרקטור.
לפתע למאיר לא היה מה לעשות. שתה קפה עם סיגריה
וחיפש בספריה משהו לתקוע בו את השיניים, אבל הכל היה לעוס חוץ
מספר בריאות חדש של רפי קרסו, הוא עלעל וחשב שממשהו צריך למות
פעם, וטרק את הספר למקום. הוא החליט לסדר את הספריה לפי
נושאים.
טיפול במשפחה, בישול, ספרות יפה, שואה, (שלו), מדע בדיוני
(שלה), הוריד את כל הספרים והסיר את האבק מהם ומהמדפים עם מקל
האבק שהיה עדיין באותו מקום והחזיר לפי נושאים וגובה, כמו
חיילים. מטבעו היה דייקן והיה מגיה מצוין בעיתון, עד המשבר. את
ספרי הקודש שלו הניח גבוה גבוה, קרוב לשכינה.
הביט וראה את ההבדל. אחר כך צלצל לאמו ואמר שהכל בסדר והיא
ביקשה לדבר עם גיא.
-"גיא, ספתא לאה רוצה לדבר אתך!" גיא המשיך לשחק עם הטרקטור
שכבר עלה למאיר על העצבים.
-"הוא לא רוצה, הוא משחק עכשיו, פעם אחרת, אני אנשק אותו,
יאללה ביי.
כבר צהרים ומאיר נהיה רעב ועצבני. קודם כל הדליק את המזגן,
אחריו את הרדיו על רשת ג' כי לא אהב קשקשת, אלא שירים עבריים.
"גיא, אתה רוצה לאכול?" גיא נכנס למטבח אוחז בטרקטור.
-"אני רוצה פנקייק", אמר כשהוא מסיע את הטרקטור על גופו.
-"אנ'לא יודע לעשות פנקייק, אתה רוצה חביתה במקום, ביסלי?"
-"ביסלי!" מאיר התחיל לחפש בארונות למעלה ולא מצא". זה שם",
אמר גיא והצביע על המגירה התחתונה. "עכשיו נזכרת?!" נבח עליו
וחשב שאם הוא לא אוכל משהו, הוא מפליק. הוא הוציא במבה
מהמגירה. "קח".
-"זה לא ביסלי זה במבה".
-"תאכל תאכל, זה אותו דבר".
-"זה לא ביסלי זה במבה", חזר גיא. מאיר קרע את השקית ואכל את
הבמבה ונזכר בנעמי שאמרה לא להכריח את הילד. הוציא טחינה ולחם
וחיסל עם גבינה צהובה. לא הייתה לו סבלנות לחתוך סלט ואכל מה
שמוכן עם הרבה לחם, ריבה, וסלט חצילים במיונז. לאט לאט נרגע
ולקח עוד כדור הרגעה שלא יעלה לו הילד על העצבים עם הטרקטור
המחורבן שלו. ניער את פירורי הבמבה ועישן סיגריה עם קפה. גיא
נמנם על הרצפה, יד אחת על הטרקטור, הוא העביר אותו לספה הקטנה,
הביא לו את הארנבי שלו ונרדם על הספה הגדולה.
אחרי הצהרים גיא העיר אותו: "אבא אני רעב".
-"מה אתה רוצה חומד?"
-"פנקייק".
-"גיאצ'וק, אבא לא יודע לעשות פנקייק, הוא מטומטם. עוד מעט אמא
תבוא ותעשה לך ערמה של פנקייקים,
אתה רוצה חביתה?"
-"אז תפתח לי מילקי". מאיר קם והתמתח ופתח לו מילקי עם כפית.
כשגמר ביקש סיפור.
-"בסדר, מאמי, תביא מהחדר שלך איזה סיפור שאתה רוצה". מאיר
חיבק אותו חזק ונישק אותו פעמיים.
-"ילד נהדר אתה, זהב פרוויים". גיא הביא את אגדות אנדרסן ופתח
ב'הברווזון המכוער'. מאיר התיישב על הכורסה "שלו", גיא התכרבל
עליו: "מה יפה ונעים היה בחוץ. היה קיץ..." הוא המשיך לקרוא
וגיא ממלמל,
וכשהפך דף גיא המשיך את תחילת הדף הבא.
קרקוש מפתח ונעמי נכנסה מזיעה וחייכה כשראתה אותם. נישקה את
גיא, קלטה מיד את הספריה המסודרת והנקיה ואמרה בשקט: "יווו..."
גיא אמר: "היי אמא, אבא תגמור!"
-"איפה הייתי?" שאל מבולבל.
-"הברבור החדש יפה מכולם", אמר גיא ומאיר סיים את הסיפור. הוא
רצה לשוחח עם נעמי.
-"איך היה בעבודה?" גישש אליה במטבח.
-"לחץ, כרגיל. איזה חום, כמו נשיפה של דרקון".
-"אפשר לדבר אתך על כוס קפה?"
-"אפשר, אבל אחרי המקלחת, ותדע לך שאני מאד מעריכה אותך על
היום. אני מתקלחת ונדבר, טוב?"
-"אמא תראי, אבא קנה לי טרקטור חדש", קרא גיא מהסלון והראה לה
איך הוא נוסע.
-"איזה יופי, חמודי, תתחדש מתוק!"
-"כמה עלה לך?"
-"עזבי, לא שברתי קופת חיסכון. אם היית רואה איך הורדתי את
המוכר על הברכיים... "
-"כן, אני יודעת", צחקה קצת, "מה הילד אכל?"
-"מילקי. הוא רוצה פנקייק, תעשי לו.
-"אמא, וידיאו! את מלך האריות". היא הפעילה את הוידאו וגיא
נכנס להיפנוזה של ילדים מול טלויזיה, ונעמי נכנסה למקלחת. מאיר
הפעיל את הקומקום, הדליק סיגריה וניסה לסדר את מחשבותיו איך
להתחיל
את השיחה. הוא כיבה את הרדיו והציץ לסלון. גיא ישב בפה פעור
מחזיק את הטרקטור. לפחות אפשר יהיה לנהל שיחה שקטה ועניינית,
חשב. אחרי עשר דקות ארוכות נעמי יצאה חפופה וריחנית, שיערה
השחור מבריק
ומסתלסל, לבושה חלוק לבן חדש ומאיר נכסף אליה כמו פעם. היא
עמדה מול הכיור שוטפת את הכלים שהשאיר. הוא ניגש אליה בשקט
מאחור ונשק על ערפה. היא נרעדה וקפאה. הניח ידיו על מתניה
ונישק שנית... "די מאיר, תפסיק, אני לא עשויה מעץ", אמרה בקול
צרוד ונמוך.
-"בואי נדבר, המים רתחו". היא הכינה קפה לשניהם, יושבים זה מול
זו במטבח.
-"חשבתי שאולי אחזור הביתה לתקופת ניסיון", הוא שלף סיגריה,
הציע לה והצית לשניהם. "אולי זאת מקטרת השלום" חייך, עיניו
בעיניה. תראי, אני בסדר עכשיו, אנחנו יכולים ללכת לדוקטור לחמן
אם יש לך ספקות".
-"ועוד איך יש לי ספקות", חתכה.
-"לא חשבתי שזה יהיה לי קל, האפר שלך נופל". ידה זעה והאפר נשר
על הרצפה. "אני יודע שהייתי מוטרף, אבל דברים משתנים".
היא הביטה בו בעיני הענבים שלה, השקטות אבל חודרות לעומק
העניינים. "לא כל כך, רק בסוף זרקת את כל מה שבנינו. הרבה
פעמים היית חמוד ואפילו נורא מצחיק, אני הייתי צריכה מישהו
שירים אותי, שיתמוך בי, ואתה היית, ועדיין צריך מישהי שתעודד
אותך, אתה מבין? אני אהבתי אותך אהבה בלתי אפשרית". נעמי מעכה
את הסיגריה בגועל. מאיר גמר את הקפה. נעמי נשענה לאחור והביטה
בעיניו שחיפשו מסתור מהאמת השקופה שתמיד ידעה לבטא בדיוק.
הייתה שתיקה. רק מלך האריות השמיע את קולו.
-אבל אני לא אומרת לא מפורש, אני צריכה לישון על זה, להתייעץ
קצת עם עצמי ואם כן, נצטרך לעבוד על זה בטיפול משפחתי
אינטנסיבי, אחרת זה יתדרדר מעצמו לאותו חרא ששנינו היינו בו,
זה בטוח".
-"אני מוכן, מוכן מאד אפילו. זה להציל את שלושתנו, את המשפחה
שלנו, אני משוכנע שאפשר לתקן בטיפול משפחתי. נעמי... תחשבי על
זה". מאיר קם הושיט יד ונשק את לחיה ברכות, אמר שהוא יבוא גם
מחר אם היא רוצה. היא רצתה והוא נפרד, מנשק את גיא המהופנט
והלך הביתה לאור השקיעה השותתת אודם.
בבית הריק והדומם הוציא מהארון טלית, תפילין וסידור, התעטף
והתפלל עד שבחוץ נהיה כחול.