"בני עמי! אני הוא המלך יהושע רבונבל התשיעי, נצר לשושלת
רבונבל האגדית ששלטה לפני 200 שנים באימפריית רבונבל הראשונה
אשר השתרעה על שטחה של מיקרונזיה. זה חמישים שנים שאני השליט
באימפריה זו, אימפריית רבונבל השנייה. הייתי מלך הכרכום אשר
הותקף בידי צבאות קניטארה, וכך, מעטים מול רבים, ניצחנו בקרב
איום זה והקמנו את הממלכה הזו.
בני עמי! בל נא תיפול דאגה בלבבותיכם, אך רופאיי אומרים לי כי
בא בימים אני, וסופי קרב. לכן, ברצוני להקריא דברים אלו,
שישמשו כצוואתי.
האימפריה הרבונבלית משתרעת על שטחים עצומים, וכוללת בתוכה את
המדינות שהיו כבושות תחת השלטון הקניטארי, אותן מדינות מסכנות
אשר לאומיותן הושמדה וכל תיעוד לעברן הושלך לפחי מחזור על מנת
לייצר נייר טואלט. בעזרת המדע המשוכלל שאנו מחזיקים בו, הצלחנו
לשחזר את התיעודים בפעולה הפוכה, אני רק רוצה להוסיף כי זה היה
מגעיל ביותר. רוב התיעודים שוחזרו בהצלחה והוחבאו כדי שלא יפלו
לידיים הלא נכונות. אני מבקש שבחגיגות ה101 של האימפריה,
המדינות הללו ישוחררו מהכיבוש ויקבלו עצמאות.
ובזאת תם הנושא המדיני. עכשיו אני רוצה למסור את דעתי בנושא
אחר. כפי ששמתם לב, התנועה לאיסור סחר בחמורים גדלה לאחרונה
והדרישות לאסור מכירה וקנייה של חמורים מתגברות. האימפריה
הרבונבלית ואני בראשה, וכל שריה, וכל עובדיה הציבוריים, וכל
משרתיה ובני משפחותיהם, מתנגדים לכך. לא תיאסר מכירה של
חמורים, ולא קנייתם, הסחר בחמורים יישאר חופשי כמו שהוא היום.
ברצוני למסור אזהרה מוקדמת לתנועה למען איסור הסחר בחמורים,
ולומר להם שמוטב כי יפסיקו לבזות את עצמם ויפסיקו במאבקם
המטופש וחסר התכלית הזה, כי כל עוד אני חי לא יועבר חוק המצדד
בעמדתם, ובטוח אני כי ממשיכי דרכי יקיימו את בקשתי זו ולא
יסכימו לדרישות התנועה האופזציונרית החדשה שקמה בשנים
האחרונות".

מונטרוס הפסיק בקריאתו והביט לעבר הקהל, אשר נע בהתלהבות והרבה
להתלחש. "אנשים! זהו מלכנו הראשון אשר אמר דברים אלו, אלו הם
בקשותיו האחרונות. כל מה שנותר לנו זה להציג מסמך זה בפני
השלטון המקומי והוא לבטח לא יתנגד למלא אחר בקשתו האחרונה של
המלך הראשון".
"אולי תעביר את זה ביניהם?", אמר פקאן. מונטרוס הנהן, "אני
אעביר את הנייר הזה ביניכם. אנא, התייחסו אליו בעדינות, שמרו
עליו". הוא מסר את הנייר לפרדריק, שהעביר אותו לאדון שישב
במקום הקרוב ביותר אליו, אדם די נמוך, לבוש בהידור, עושה רושם
של אדם משכיל, אך הוא לא טרח כלל להעיף מבט במסמך החשוב שהחזיק
בידו ומיהר להעביר אותו הלאה. פרדריק ופקאן התלחשו, מונטרוס
צפה באנשים המתלהבים בקהל, נוכח הנייר שהגיע לידיהם, וגם בשני
חבריו המתלחשים, "בוודאי הם משוחחים על עניינים שברומו של
עולם", חשב. פרדריק ופקאן עלו לבמה כדי לצרף את מונטרוס
ללחישותיהם, כשהוא התבקש להכריע בסוגייה החשובה מאין כמוה, למי
יש עניבה יותר יפה, הוא הבין כי טעה בסברה הקודמת שלו.
"הי!", נשמע קול מהקהל. מונטרוס חיפש את משמיע הקול, "תרדו,
תרדו", אמר לחבריו. אדם קם מהקהל, הוא החזיק את הנייר. "כן?",
שאל מונטרוס. "אה... אדוני", החל האיש לגמגם. "כן?", שאל
מונטרוס בשנית. "כן, אז...", המשיך האיש לגמגם. "כן?", שאל
מונטרוס בשלישית, הפעם בחוסר סבלנות. "אל תגמגם, בחורי, אמור
את אשר על לבך", אמר בטון אבהי. האיש הנהן, "ובכן, האם קראת את
החתומים על המסמך?", שאל. מונטרוס כיווץ את עיניו, "לא, למה
שאעשה דבר שכזה?", שאל בתמיהה. האיש התקרב לבמה ומסר את הנייר
למונטרוס, אשר החל לחפש בפיסת הנייר את החתומים. "המלך יהושע
רבונבל", החל לקרוא בשלווה, אך עיניו נפקחו לרווחה כשקרא
בתדהמה, "יועץ המלך, איברהים לארשר!". התלחשויות רבות נשמעו
מהקהל, מונטרוס השתיקם במהירות. "יש עוד", אמר האיש אשר גילה
את החתומים מטה. "סנסור סזאן!", קרא מונטרוס, גם הפעם בתדהמה.
פרדריק הביט בפקאן בפליאה, והבחין שפקאן החזיר לו מבט שכזה,
ספק ברצינות, ספק בלעג. "הו, אלוהים", מלמל פרדריק.