יושבת בחדר ושואלת את עצמי שאלות, שאלות שאין להן מענה, שאלות
כאלה שאף אחד לא מבין שאלות שלתשובות שלהן אין פתרון במילים
אלא רק במעשים... אני יושבת וחושבת  חושבת על דברים טובים
ורעים לא יודעת איך הגעתי לכך, אבל דמעה מן העין ירדה הגיעה
ללחי ונעצרה. ניגבתי אותה בידי ואמרתי "לא לבכות!" הוא הלך...
זה נגמר... הוא היה חיי ואני יושבת פה בחדר שלי מחפשת תשובות
שאין להן פתרון לשאלות שאני אשאל את עצמי כל חיי...

שאלות שאין להם מענה... הוא עזב, זה נגמר... די!!!