כשמים פורצים מבקיעם
במפל אדירים, כהמון עם,
אתה נזכר במחזה,
עוצם עיניים והוזה.

ניצב במעמד איתנים מלא הוד,
חש בחולשת אנוש, במאוד מאוד.
עומד מימות בראשית, מול עשן במדבר,
נסחף באשדות, מבול ומראות שמכבר.

כמו לגבור על עוצם הטבע,
מוסיף משלך מימד וצבע,
מפיח עשן ותמרות ואש,
מעצים משאות כמכבש.

מגביר קולות ומראות של טירוף,
עליהם נאבק בקנאה, בחירוף,
וטובע בבליל אמונות ודעות,
בחבר מרעים ומרעות.

וכשאתה עוצם עיניים והוזה,
אתה שואל מה לך ולכל המחזה?
המים פורצים מבקיעם
ומרעים כהמון עם.