למדתי לבגרות בהיסטוריה. לפחות ניסיתי ללמוד. אבל איך אני
יכולה ללמוד כשעל המיטה שלי, יושב לידי הבנאדם הכי מדהים
בעולם? רועי שנא שקראתי לו כך. הוא טען שהוא לא מדהים כל כך
ושאני צריכה להפסיק לעשות ממנו אל. אז הפסקתי. הוא התיישר
פתאום ושאל אותי אם אני מבינה את מה שהוא עכשיו הקריא. "בטח
שאני מבינה. מה אני? מפגרת?". "אוקיי, אז עכשיו תאמרי לי את זה
במילים שלך" הוא אמר. איך הוא לא הבין, הבנאדם הזה, שהיסטוריה
לא מעניינת כשהוא פה? התחלתי להסתבך והוא נתן לי מבט כזה שאומר
"את לא בסדר, את לא לומדת ככה". חייכתי חיוך מתנצל קטן. רציתי
לדגדג אותו, להעלות ממנו חיוך אבל לא רציתי לחטוף ממנו שטיפה
על זה שאני לא אחראית ומחר הבגרות וכולי וכולי. הספיקה לי
שטיפת המוח ההיסטורית. "אני הולך" הוא התרומם מהמיטה וחיפש אחר
הנעליים שלו. "מה פתאום הולך??? אתה רוצה שאני אכשל? בוא, שב
חזרה. אנחנו לומדים!", משכתי אותו חזרה למיטה. "את לא לומדת
ככה. זה לא צחוק..." הנה התחילה השטיפה, אם כבר התחילה אז אפשר
לדגדג אותו, חבל לבזבז את ההזדמנות. דגדגתי אותו, חיבקתי אותו,
התגלגלנו. ספר ההיסטוריה עף מהמיטה יחד עם הסיכומים. הוא נישק
אותי נשיקה קטנה על הפה שהפכה מיד לעוד נשיקה ועוד נשיקה,
והנשיקות התארכו. איזה כיף זה היה. המשכנו להשתגע לנו יחד,
הורדתי את הבגדים, הוא הצטרף אלי אל מתחת לשמיכה. ושכבנו. היה
מושלם, הפעם הראשונה שממש הלכנו עד הסוף, והיה לנו טוב. היינו
שלמים עם זה. הכל היה נפלא. כמעט הכל... כשהתעוררנו השעה הייתה
חמש לפנות בוקר. רועי התחיל לצעוק עלי שבגללי ניכשל בבגרות
ושאנחנו חסרי אחריות. מיהרנו להדליק את האור ולחזור לסיכומים,
עד שבע בבוקר עברנו עליהם ועדיין, כל כך הרבה דפים נותרו לנו.
התלבשנו והתחלנו להתארגן, עוד דף או שניים כבר לא יעזרו לנו אם
נאחר. בבית הספר כל אחד מאיתנו נכנס לכיתה שעליה היה רשום השם
שלו. כשיצאתי הוא כבר לא היה שם, הלכתי הביתה. בערב התקשרתי
אליו, לשאול איך הלך לו בבחינה. הוא בכה לי בטלפון וצעק עלי
וממש התפרע על איך שדפקתי לו את החיים ושרק בגללי הוא הזניח את
הלימודים. הוא אמר דברים לא יפים על זה שהעתיד שלו שווה הרבה
יותר ממני ובגלל הבגרות הזו כבר לא יהיה לו עתיד. אני טרקתי לו
את הטלפון, נשכבתי על המיטה ובכיתי. מה הוא רוצה ממני לעזאזל?
לא הייתי שם לבד. גם הוא שיתף פעולה, ולא סתם, אלא מאוד שיתף
פעולה.
אתמול הגיעו התוצאות של הבגרויות, קיבלתי שישים וחמש. אני לא
יודעת כמה רועי קיבל, אבל בטוח שיותר ממני, הוא השקיע בזה עוד
קודם, וגם אם לא, תמיד יש מועדי חורף, אבל אצלי הוא כבר לא
יקבל מועד ב'.