אני יודעת שהיא יותר יפה ממני. אני יודעת שהיא יותר מצחיקה
ממני. אני גם יודעת שלעולם לא אוכל להיות כמוה, אני גם לא רוצה
להיות כמוה. הרבה מאד בנים אוהבים אותה, וגם אתה.
אבל לי יש משהו שלה אין. אהבה גדולה, אהבה ענקית, אהבה מתוקה
שאני חשה כלפיך. היא לא אוהבת אותך, היא בכלל לא מתעניינת בך
ואילו אני הייתי עושה הכל כדי להיות אתך! אבל אתה אוהב אותה...
כמעט כל לילה זולגות לי דמעות על לחיי כשאני נזכרת איך צחקתם
אחד לעבר השני, איך דיברתם, ואיך...
אני לא רוצה להמשיך את המשפט, קשה לי...
היא אמרה לי: "אני לא מעוניינת בו, כולו שלך". אבל איך אני
יכולה להיות אתך, איך אתה יכול לאהוב אותי, כשאתה מאוהב בכלל
במישהי אחרת? כולם אוהבים אותה, ואני מתגמדת לצדה, ובדרך כלל
אני חושבת -מילא, שיערב לה, אבל הפעם מדובר בך... לא אהבתי אף
אחד כמו שאני אוהבת אותך, והלב שלי שבור מפני שברור מאליו שאתה
אוהב אותה. וכי איך יכול להיות אחרת? איך אתה יכול בכלל לאהוב
אותי?! היא יפהפייה, מצחיקה ומוכשרת, ייחודית. ואילו אני, סתם
אחת מני רבות. אני יודעת שאין טעם בכלל שאספר לך את זה, כי
ממילא תענה לי את מה שידעתי שתענה: "אני לא מעוניין בך, אני
מעוניין בחברה שלך". אבל בכל זאת רציתי שתדע... שאני אוהבת
אותך!